מתני' כל הרוקין הנמצאין בירושלים טהורין. ולא מחזקינן להו ברוקו של זב וזבה שהן מטמאין אדם וכלים משום דאזלינן בתר רובא:

חוץ משל שוק העליון. בגמרא מפרש טעמא:

שבאמצע טמאים. משום דזבין וזבות שכיחי ומהלכים באמצע הדרכים והטהורים מסתלקין לצידי הדרכים מקום שאין דריסת הרגל מצוים ומזהירין לכל טמא שלא יגע בהן אבל בשעת הרגל שרוב ישראל טהורין הטמאים מסתלקין לצדדים שלא יטמאו את העם והטהורים הולכין באמצע הדרכי' הלכך בשעת הרגל רוקין הנמצאים באמצע טהורין ושבצדדין טמאין:

דרך ירידה לבית הטבילה. ב' דרכים היו למקוה בא' יורדים ובאחד עולים שלא יגעו הטמאין בטהורין ושל דרך ירידה ודאי טמאין לפי שנפלו מיד המביאין לטבילה:

שלח כירידתן עלייתן. דבירידתן ודאי טמאין היו לכך היו מורידין לבית הטבילה ובעלייתן טהרו לאחר שהטבילן:

ר' יוסי אומר כולן טהורין. דלא גזרו על ספק כלים בירושלים:

מגריפה. כלי שגורפין וכונסים בו עצמות המתים כשהם מפוזרין:

מריצה. מפרש בגמ':

שוחט בו מיד. דודאי הטבילוה בעלים מאתמול כדי שיהיה לה הערב שמש ותהא ראויה לשחוט בה היום בערב פסח:

בי"ג שונה ומטביל. כלומר אע"ג דאיכא למימר כבר הטבילוה בעלים צריך המוצאה להטבילה שנית דשמא לא הטבילוה בעלים דהוה לה שהות להמתין עד סמוך לחשיכה ואע"פ שלא גזרו על ספק כלים אפ"ה גבי קדשים הצריכוה טבילה:

קופיץ. סכין גדול רובן עשויין לחתוך בשר ולשבר בו עצמות:

בזה ובזה. בי"ג ובי"ד שונה ומטביל לפי שעיקרה לחגיגה ששבירת העצם מותר בה ואיירי כגון שהיו הכהנים טמאי מתים בספק וחל שביעי שלהן בע"פ דאין מביאין עמו חגיגה דהוה ליה כפסח הבאה בטומאה וחגיגת ט"ו יעשו בטהרה ואין הכהנים שהן טבולי יום מטמאין הסכין שאין טבול יום אפי' דמת מטמא כלים:

חל י"ד להיות בשבת שוחט בה מיד. ולא אמרינן כיון דשבת הוא לא נשחט בה מספיקא שמא טמאה היא ונמצא הפסח טמא ומחלל את השבת שלא במקום מצוה וי"מ שוחט בה מיד בקופיץ קאמר דאף על גב דאין חגיגה בשבת מ"מ חזקה שהטבילוה מערב שבת לצורך חגיגת י"ד:

בט"ו שוחט בה מיד. לפי שכל העם יודעין שהזאה וטבילה אסורה בי"ט ומטבילין את הכל מעי"ט:

נמצאה קשורה לסכין. בגמ' מפרש:

גמ' קצרן של עכו"ם. כובס של עכו"ם היה שם בשוק העליון וחכמים גזרו על העכו"ם שיהו כזבים לכל דבריהם ורוקו טמא:

ערודות. ערודי היער היו נוחרין לצורך אריות של מלך:

ר"ש בר אבא בשם ר"ח קצרן של עכו"ם היה שם. ל"ג ליה הכא:

וטהרו את דמיה משום נבילה. כל הסוגיא פירשתי לעיל דף י"ב:

לא כך וכו'. אמתני' פריך לא גזרו על הרוקין שבירושלים ולמה גזרו על הרוקין שבשוק העליון:

שיבולת. היינו באמצע:

ופריך לא כן וכו'. ובמתני' תנן חוץ מדרך ירידתן לבית הטבילה:

ומשני מכיון וכו' נעשו הוכיח. יש הוכחה שהן טמאין ודאי ולא משום גזרה:

שהוא דומה לציפורן. שעשויה כדמות צפורן של אדם:

תני הסכין קשורה לו. אם נמצא הסכין קשור בקופיץ הרי זה כקופיץ ובזה ובזה שונה ומטביל ופליג אמתני' ויותר נראה לי דברייתא לפרושי למתני' קאתי דהכי קאמר נמצאת סכין סתמא קשורה עם סכין אחרת ידועה הרי הוא כסכין ידועה אם טמאה טמאה ואם טהורה טהורה וכן פי' הרמב"ם בפי' המשנה:

מתני' פרוכת שנטמאת בולד הטומאה. שנגעה במשקין טמאין שחכמים גזרו על המשקין שמטמאין כלים גזרה משום משקה דזב וזבה:

מטבילין אותה בפנים. ואינה טעונה שילוח חוץ למחנה שכינה כיון שלא נטמאת אלא בולד הטומאה ומכניסין אותה מיד שאינה טעונה הערב שמש:

מטבילין אותה בחוץ. דטעונה שילוח:

ושוטחין אותה בחיל. חוץ לעזרה:

נימין. ליצי"ס בלע"ז:

כ"ד חוטין. מפרש בגמ':

ארכה ארבעים ורחבה עשרים. כמידת פתח האולם שהיה גובהו ארבעים ורחבו עשרים:

פ"ב רבוא. דינרי זהב נעשית:

גמ' אילו אמר חוט. גבי מלאכת הפרכת הייתי אומר שיהא כל חוט כפול לשנים:

שזור. אילו נאמר חוט שזור הייתי אומר שיהא חוטין כפול לשלשה השתא דכתיב משזר ילפינן מיניה דבעינן חוטין כפול ששה דהיינו כפל משזר:

ארבעה. כלומר וארבעה מינין היו בו תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר כל אחד חוטין כפול שש מכאן שהיה כפול כ"ד:

מעשה רוקם. גבי מסך הפתח כתיב וגבי פרכת כתיב מעשה חושב מאי בינייהו:

ר"י ור' נחמיה. פליגי איך היו מעשה חושב ומעשה רוקם והאיך היו שני פרצופין:

גוזמא. מילתא בעלמא ולאו דוקא:

תמן תנינן. במסכת תמיד פ"ב החלו מעלין באפר ע"ג תפוח ותפוח היה באמצע המזבח ולפעמים עליו כשלש מאות כור אפר:

מתני' הכל ישרף בפנים. בבית הדשן הגדול שבעזרה ששם שורפין פסולי קדשי קדשים שכל שפסולו בקודש שורפין אותו בקודש:

חוץ משנטמא בולד הטומאה בפנים. דאית ביה תרתי טומאתו בפנים וקילא טומאתו אבל נטמא באב הטומאה אין להשהותו עד שתישרף אלא יוציאנה מיד וישרפנה בחוץ:

ישרף בפנים. דכיון דטהור מדאורייתא אפי' נטמא בחוץ יש לקיים בו שריפתו בקדש:

גמ' וולד הטומאה. היינו שנטמא בטומאה דרבנן:

זה וזה לא דבר תורה. בתמיה וכיון דמדאורייתא טמא אין להכניסו לעזרה הואיל ולא היה פסולו בקודש:

לא הוו רבנן. לא פלפלו חכמים בדברי ר' יוחנן דלר' יוחנן ל"ק דאב הטומאה חמירא אבל ולד הטומאה הקילו בה א"נ לא פלפלו חכמים בדברי ר"י דודאי קשיא אלא בדברי בר קפרא דקדקו:

ומשני בגין דר"ע. בשביל טעמו של ר"ע דקאמר מקום טומאתו שם שריפתו ה"נ קאמרי ב"ש באב הטומאה ישרף בחוץ אבל בולד הטומאה ישרף בפנים כיון דמדבריהם הוא ישרף בפנים ששריפתו בקדש:

בגין דר"ש וכו'. בשביל הא דאמר ר' שמעון דמשלחין אפי' אוכלין טמאין לחוץ הלכך כל מה שנטמא בחוץ אין מביאין אותו לפנים:

מתני' מחצי הכבש ולמטה במערב. כהנים הזוכים בפייס באברי התמיד להעלותם לא היו מעלים אותם בפעם אחד אלא נותנים אותם על הכבש והולכים ללשכת הגזית לקרוא את שמע ואח"כ חוזרין ומקריבין האיברים ע"ג המזבח הכבש ארוך ל"ב אמה ומחציו ולמטה נותנין אותן ורוחב הכבש ט"ז אמה ובחציו של צד מערב היו נותנים אותן:

ושל ראש חדש על כרכוב המזבח. בגמרא מפרש:

אינן נוהגין אלא בפני הבית. שקלים משום דצורך קרבן נינהו וכיון שאין קרבן אין שקלים וביכורים דכתיב ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך בזמן שיש בית יש ביכורים אין בית אין ביכורים:

אבל מעשר דגן וכו'. נוהגין בפני הבית דקדושת הארץ לא בטלה:

מעשר בהמה. צריך להפריש העשירי:

המקדיש שקלים וביכורים. בזמן הזה:

ביכורים אינן קדש. דכתיב בהו בהדיא תביא בית ה' אין שם ביכורים חל עליהן שלא בפני הבית:

גמ' מי קודם. בהקרבתן אם שתיהן לפניו:

חייליה דרבי ירמיה. כלומר כוחו וראייתו דר"י מהא:

שירו של ר"ח קודם. וסבר ר"י דה"ה קרבן ר"ח קודם:

א"ר יוסי. שאני התם דלכך שיר של ר"ח קודם כדי לפרסם שהוא ר"ח אבל קרבן שבת קודם לר"ח:

הא שקלים קדשי. מודה ר"ש אם אומר ביכורים קדש שהן קדש:

הגר בזמן הזה. אע"ג דליכא מקדש צריך שיפריש רובע דינר לקינו דלכשיבנה ב"ה יביא קן דגר צריך קרבן ובפחות מרובע לא מצי להפריש דאין מצוי קן בפחות מרובע:

מפני התקלה. שמא יהנה ממנו:

ואין מחרימין. דחרם הוא ק"ק דכתיב כל חרם קדש וגו':

הבהמה תעקר. דלא ליתי בה לידי תקלה:

והיא מתה מאיליה. ברעב:

עבר והקדיש. מהו שיהיה קדש:

הכא. גבי קן של גר את אמר אם עבר וקדשו קדש והכא גבי שקלים את אמר לא קדשו ולר"ש בן יהודה דלעיל פריך:

א"ל תמן. גבי שקלים אין מקדישין לכתחלה דהוה לה מתרומה ישינה שמא יעבור השנה ומתקנת חכמים דאפי' בדיעבד לא קדשי:

ה"ג האי ישנה היא לגבי הקדשות אחרים וקינו של גר ח"צ שיהיה מן החדש. הלכך אם הקדיש קדוש בדיעבד:

ופריך ויניח עד שיבנה ב"ה. גם בשקלים יניח עד בנין ב"ה ותהיה חדשה:

ומשני שמא יבנה הבית כבראשונה. בניסן ותתרום התרומה אז ומה שנדר כבר ה"ל ישנה:

והכא. גבי קינו של גר מה אית לך למיחש הלכך קדוש:

הדרן עלך פרק כל הרוקין וסליקא לה מסכת שקלים