ואם צלאן נכרי סומך עליהן משום ע"ת. הל"ל רבותא טפי אם מלחן נכרי סומך עליהן משום עירוב תבשילין וה"ל לאשמועינן רבותא טפי לענין ע"ת. וכן בברייתא בסמוך דחשיב שלוק וכבוש וצלי ומליח שיירה ש"מ דאין סומכין על דג מליח לענין ע"ת ואפילו בדיעבד דלא כשו"ת חכם צבי סי' ק"ל. וא"ת מ"ש כבוש מ"ש מליח תי' בעל מ"א דכבוש הרי הוא כמבושל. אבל מליח אינו אלא כרותח דצלי עכ"ל. ואפרש שיחתו מדקתני במתני' ועושה תבשיל מעיו"ט לאפוקי דג מליח. משא"כ כבוש וצלי וקולייס האספנין דהדחתן זהו בשולן וחייב עליו בשבת כל הני נכללין בתבשיל. ואפשר עוד לומר דלחומרא בלחוד הוא דאמרי' מליח כרותח דצלי ולא לקולא. כדאשכחן במליחת כבד דאין תקנה לבשלה כ"א אחר צלי ש"מ דלקולא לא אמרינן כרותח דצלי:

מכריז רבי יעקב בר אידי. שמי שדרכו להניח בכל שנה כשמואל ור' אמי ור' אסי א"צ להכריז אלא סומכין עליהן מן הסתם. אבל מי שאין דרכו להניח כר"י בר אידי צריך להכריז. ר"ן:

עד תחום שבת. דלעומדים חוץ לתחום מסתמא לא היה בדעתו על אדם שהוא חוץ לתחום אף שעירב ויכול לבא אצלו. איברא היכי דפי' להדיא אפילו על אותן שחוץ לתחום ועירבו דוודאי מצי מזכה. וכן הסכים מהרש"ל סי' י':