מאי ואינו יכול לומר. דלא בעי למימר כגון אלם או שלא ראה כתיבת הגט דא"כ הל"ל ולא אמר. תוספות. בח"מ סי' מ"ו סעיף ז' ע"ש בש"ך שכתב עיין בריב"ש סי' שפב כו' עד דבדרבנן אין לחלק בין אלם או לא. ובש"ע א"ה סי' קמ"ב בהג"ה סעיף ז' וז"ל בית שמואל שם עיין בתשובת ריב"ש דמכשיר לקיים ע"פ כתב כו' עד ובזה צדקו יחדיו מה שפסק בהגה"ה שם סעיף ז' וסעיף ל"ז דלא כש"ך עכ"ל. והוא לכאורה תמיה גדולה על הש"ך דלא ראה דברי הרב בש"ע א"ה וגם דברי ריב"ש סי' ר"מ :

וכ"ש לענין עדות דדינו כעובד כוכבים. שהוא מדאורייתא :

גזירה משום כולכם. ועי' פירש"י ולשיטתו צריך לתרץ הא דאמרינן לקמן (גיטין דף יח) ואינך מכאן ועד עשרה ימים כמ"ש תוספות שם ד"ה ואינך ע"ש. אבל לשיטת הראב"ד לק"מ דפי' גזרה משום כולכם הוו עדים דאז ודאי באו כולהו למחתם ביומו וזה בפני זה ובפ"ט דגירושין בהשגות לא מצינו זה בשמו. והואיל ואתי לידן אימא בה מילתא מ"ש בשמעתין לעולם ר"א וכגון דחתם ישראל לבסוף. וכתב הרשב"א בחידושיו דדוקא בדאחזוק הוא דמכשיר ר"א כיון דכולה אחזיק בהא לא פסלינן אלא משום דאין בקיאין בדקדוקי המצות. בחזקה זו דאין ישראל מקדימו בחתימתו סגיא לה וסמכינן עלה. אבל אי לא אחזוק כלל כולי האי לא סמכינן על חזקה זו שיהא זה מחזיק במצוה ומדקדק עלה וזה נראה עיקר דאי אפילו בלא אחזוק אמאי לא אוקמינן כרשב"ג ע"כ לשון הרשב"א. והקשה בזה חד מתלמידי לדבריו מאי פריך אי הכי אפילו שאר שטרות נמי אימא ר"א היא ואחזוק בהא ולא אחזוק בשאר שטרות. וכי לא אחזוק כלל לא סמכינן אחזקה זו שיהא זה מוחזק במצוה ומדקדק עליו וצ"ע רב ליישב דברי הרשב"א :