אלא נוהגין היו כרב בשאר מקומות. היינו בשאר מקומות בבבל אבל בשאר מקומות שלא נהגו כרב הלכתא כשמואל:

ומר רב משה גאון ז"ל הביא ראיה. ראיותיו הובאו בהרי"ף ועיין בהמאור ובמלחמות:

נ"ל דה"ג אלא לענין דינא דמעשה ידיה קבעי:

דהות מפסדא מזוני. וחשו פן ימות אבוהון וחיוב עליהם ליתן לה מזונות בתנאי כתובה ויכלה ממון של אביהן:

ואמרו אלמנתו ניזונת מנכסיו. ואמאי ליתבו לה כתובתה:

מטעמא דפרישית. דשמא היתה כתובתה מרובה:

ובתוספתא תניא. כאילו אומר הלכתא כוותיה דשמואל ולא מטעמא דמר רב משה גאון:

מהא דתנן האשה שאמרה מת בעלה. זו אינה משנה אבל ברייתא היא בפ' בתרא דכתובות דף ק"ז: