דמסתברא כר' יוחנן דגמר מבנין בה"מ. ויש לדקדק מאי לשון מסתבר הא קי"ל רב ור"י הלכה כר"י. וי"ל כיון דהכא לא פליגי לעינין דינא דהא היא נותנת לו רשות כי אם בבא לצאת ידי שמים:

ה"ג ולא חליף פריסתקא דמלכא אבביה. ולאפוקי מפנקי דמערבא משום דאביי מפרש לה הכי:

ה"ג והא דקתני מתני' הפועלים שבת אחד מיירי בפועלים שאינם לנים בביתם בלילות שיוצאין שבעת ימים וביום השמיני באים לביתם והוא תי' ר"י בר ברוך ועי' תוס' ד"ה והתניא:

מדקאמר סמכי רבנן ועבדי עובדא בנפשייהו. אע"ג דהיו נענשים מאי מייתי ראיה י"ל דהני רבנן נענשים מחמת שמשכום שמעתייהו ועברו הזמן:

ואע"ג דהלכתא הכי. לאו סיומא מלתא דהרמ"ה היא אלא שרבינו הוסיף על דברי הרמ"ה ואמר אע"ג דהלכתא כרב אדא בר אהבה אפ"ה לא מבעי לאגוני נפשייהו. וכן פי' הב"ח ודלא כהרב"י סי' ע"ז:

עונה של ת"ח אימתי וכו'. והא דלא מפרש במתני' עונת של ת"ח עיין בהר"ן ובחדושי מהר"מ שי"ף ראיתי לפי שצנועים בתשמיש לא פרסמו התנא ויליף מקרא גמלים מניקות ובניהם ופרש"י לפי שצנועים בתשמיש לא פרסמם הכתוב ע"כ ואני מוסיף על דבריו דהתנא רמז עונת ת"ח במאי דקאמר החמרים אתד בשבת רמז בזה ג"כ עונת ת"ח ע"ד יששכר חמור גרם: