שום במנה ושוה מנה. מה שמחולק בפי' בבא זו ר"ח ורש"י רבינו לא הזכירם. משום דאין נפקותא לדינא שפסק כרשב"ג לענין שום. אבל בהא כשחתן פוסק הסכים לפי' ר"ח. משום דרשב"ג לא פליג אהאי בבא:

מה ראוי לומר בכספים כו'. דמדינא כל מה שאשה מכנסת בין כספים בין כלים אין הבעל רשאי להשתמש בהם אלא שיהיו מיוחדים לה. וכן היא אינה רשאה להשתמש בכלים:

אמר ר"י בר חנינא הדא אמרא אין אדם רשאי למכור כלי אשתו. דאם רשאי למכור א"כ בשום נמי צריך להוסיף שליש דאי בעי נושא ונותן בהם.

והלכה כרשב"ג. הרי"ף לא ס"ל הך כללא דכייל ר"י דהלכה כרשב"ג במשנתנו כמ"ש להדיא בפ' גט פשוט סי' מ'. אבל רבינו בפ' מי שאחזו סי' ז' דפסק הך כללא קשה. וצ"ל דאגב שיטפיה העתיק לשון הרי"ף. ועיין בכללים ועיין פ' אע"פ סי' כ"ז. ובפרק השולח סי' כ"א. ועי"ל דקמ"ל הלכה מכלל דפליגי ולאפוקי לאית דמפרשי דלא פליגי ועיין הנפקותא בחידושי הרא"ה:

ולא מוסיף שליש ולא פוחת חומש. דלא מרויח בהן ככספים. והיא לא פוחתת בהן כשום שמכניסו לה: