כדקיימא קיימא. ע"כ מרי"ף. וצ"ע שדברי הרי"ף סתרי אהדדי שפסק בפ"ק דב"ק סי' י"ט וז"ל השתא דתקינו רבנן לב"ח לגבות ממטלטלין גובה הנזק מיתמי בין ממקרקעי בין ממטלטלין וצ"ל דהנזקין המה בכלל תקנת ב"ח:

אע"ג דלעיל בשמעתין אמרי'. נראה דט"ס הוא וצ"ל דלעיל בשמעתין מוכח והיינו בשמעתין (כתובות ד' ס"ח) כך העלו תוס' שם בד"ה לרבי ע"ש:

אלא בתקנת הגאונים במאי דתיקון תיקון ובמאי דלא תיקון לא תיקון. זהו שיטת ר' אפרים. וצ"ע דבפ"ק דב"ק סי' י"ט חולק רבינו אשיטה זו וסבר דמטלטלי דינא כקרקע בדורות הללו מדינא דש"ס הואיל וכל מו"מ במטלטלי והוי כגמלי דערביא. וע"ע מזה שכתבתי לעיל בפרק זה סימן ה':

אזלינן בתר אומדן דעתיה ויהבינן נמי להאי ממטלטלי. כך הוכיחו תוספות דף נ"א ד"ה ממקרקעי ע"ש ומסיק שם בתוס' ופרנסה נמי אנן סהדי שכל בני אדם רגילין להשיא בנותיהן ממטלטלי וחשיב כמו באמידניה ע"כ ודברי טעם הם:

דומיא דגביית כתובה ומזוני. ובס' תפארת שמואל יליף גביית פרנסה ממטלטלי דיתמי כי היכי דמוציאין פרנסה מלקוחות. ולא דמי כי אוכלא לדנא דמקרקעי לגבי לקוחות פרנסה אית ליה קלא כדאמרינן בגיטין דף נ"א: