ולא נהירא לי דאם כן אפילו מקצתן נמי. ויש ליישב דהברייתא דמקצתן לא אייריי בהודיעה לעדים. אלא דגבי ברתא צ"ל דהודיעה לעדים כדי שלא תאמר דעתו של אדם קרובה אצל ברתא:

ועוד דאי איכא עדים אמאי בעי רבא לפלוגי בין ברתא. ולשון התוס' ואין נראה דא"כ אמאי פליגי רב ענן ורבא אדרב נחמן פשיטא דלא קנתה ע"כ. אבל לרבינו ל"ק מדרב ענן דסבר אי לא קננהי לוקח ניקנינהו בעל והיא כוונה להבריח ואם יקנה הבעל לא נתקיימה מחשבתה וא"כ בע"כ חד יקנה וא"כ יקנה הלוקח וכמו שפי' ר' שמשון בסמוך:

לא אתי בע"פ ומרע ליה לשטרא. עיין בהג"ה תי' בשם ר"י:

לא היה טועה רב ביבי לקיים המתנה. יש לדחות שטעה משום דלא אתי בע"פ ומרע לשטרא:

והא גילוי דעת מועיל לכ"ע אפילו למ"ד מברחת קנה. דלא תימא דגלי דעתא דקאמר ליה הכי בהדיא ונעזר מהאי דהאיש מקדש דגילוי דעת כזו מועיל לכ"ע מכלל דמברחת אפילו גילוי דעת כי האי אין כאן:

כי ההוא דזבן נכסיה. פרק האיש מקדש (קידושין דף נ') ועיין בפ' יש נוחלין סי' מ"ח:

דאזלינן בתר אומדנא שלא נתנתם לו אלא כדי להבריחה מבעלה ומיד שמת בטלה האומדנא. והאומדנא זו אפי' במתנה במקצת כשכתב בשטר מהיום כל שארצה שלא נתנתם לו אלא להבריח מבעלה וכיון שמת בטלה האומדנא ויחזרו הנכסים לרשותה ודלא כב"ש סי' צ' ס"ק ל"ג שחולק על הטור וכן ויראה מדלא חילק רבינו אלא ש"מ דסמיך בשכתב מהיום לכשארצה שדיניה כמו מתנה בכולה:

פי' מהיום תחול המתנה לכשארצה לקיימה. רבינו אזיל לשיטתיה דמסיק בפ' האומר סי' ז' ע"מ שירצה אבא היינו ע"מ שישתוק או שלא ימחה. והרמב"ם מפ' דהמתנה לא חל מהיום רק כשתרצה ותאמר הן חל למפרע משעת נתינה. דאזיל לשיטתיה דפסק פ"ז מהל' אישות ע"מ שירצה אבא. היינו שיאמר הן. ועיין בהר"ן ונ"מ הפירות שאכל המקבל עד עתה: