והיכא דאינו יכול לשבע משלם. וה"ה הכא אי הוי שבועה דאורייתא ושניהם חשודים חזרה שבועה למחויב והבעל אין משלם. אבל שבועה דרבנן אם הוא חשוד אינו משלם וה"נ אע"פ שאינה יכולה לשבע משלם הבעל:

אבל לא בשבועת המשנה אמרי' תקנתא לתקנתא עבדי. ומ"ה ניחא לרבינו נ"מ בין שבועה דאורייתא לדרבנן כששניהם חשודים ולא כתב בפשיטות וכגון שהאשה חשודה ובדאורייתא עבדי תקנתא לתקנתא ובדרבנן לא עבדינן והיא נוטלת בלא שבועה דבשבועת המשנה עבדי נמי תקנתא לתקנתא ועוד וכו':

אבל בדמחייב תובע שבועה לא מצי לאפוכי עליה דנתבע. וקשה הא בלאו הכי לא מצי לאפוכי דהא יש לבעל עד המסייע ופטור מן השבועה לגמרי וכ"פ רמ"א בסי' פ"ז. ועפ"ז אמרתי ליישב מה ששינה רש"י פירושו בכאן דנ"מ לנקוטי חפצא ולא פירש דנ"מ להיפך שבועה דכיון דעד מעיד שהוא פרוע פשיטא דלא מהפך ליה דהוי עד המסייע. וצ"ל דהרי"ף ורבינו ר"ל דליכא נ"מ לעניין היפוך אפילו לדרמי בר חמא קמייתא בפוגמת כתובתה אבל התוס' כתבו נ"מ לענין היפוך אפילו בעד א' מעיד שהוא פרוע צ"ע אח"כ מצאתי בש"ך סי' פ"ז ס"ק ל"ה שצידד לומר כיון דהעד יועיל לחייב דבלא העד לא יתחייב שבועה א"כ יוכל להפך אח"כ אותה שבועה עצמה ולא יועיל העד לפטור שהרי כבר העיד לחייב שבועה ע"ש אין דבריו מוכרחי' כמ"ש דהרי"ף ורבינו כותבי' דליכא נ"מ אפי' לדרמי ב"ח קמייתא. גם מן הסברא אין נראה: @11ה"ג