אין חבורות אחרות צריכות להתבטל ממלאכתן. וכ"ש שאין מבטלין ת"ת:

כולן צריכין לבא. אפי' למאן דלא קרי ותני וכמ"ש רבינו בסמוך ובפ' אלו מגלחין סימן ק"ח:

ואי כל אדם חייב לבטל ת"ת מאי רבותא דר"י. ואין לומר דר"י היה מבטל ת"ת אפי' כשהיה עמו כל צרכו. דא"כ הכא ה"ל לתנא לסדר הך אמרו עליו על ר"י בתר בד"א בשאין עמו כל צרכו הא יש עמו כל צרכו אין מבטלין אמרו עליו על ר"י שהיה מבעל שהיה משמעותו אפי' יש עמו כל צרכו:

ועוד מביאין ראיה מן הירושלמי. והך עובדא דהירושלמי בפ' מי שמתו הלכה א' מהו שיטמא כהן לכבוד התורה ר' יוסי הוי מתני ועאל מיתא מאן דנפיק ליה לא א"ל כלום. מאן דיתיב ליה לא א"ל כלום משמע דהך עובדא איירי שאין מצריכין לכהן לצאת מפני הטומאה דמותר לטמא לת"ת צ"ל דס"ל דתרי עובדא הוי:

והוו תמן. באותו העיר:

מאן דנפק לא א"ל כלום. למה אתה מפסיק מלימודך:

מאן דיתיב לא א"ל כלום. למה אינו עוסק בהוצאת המת:

וההיא דר"י מייתי סייעתא מיניה. לענין החיוב אשאר העם שמבטלין ת"ת להוצאת המת. אבל למי שתורתו אומנתו אין התיוב לבטל מלימודו דאל"כ מאי רבותיה דר"י בן אלעאי אלא ודאי מי שתורתו אומנתו רשאי. ואמרו עליו על ר"י שהיה מנהיג עצמו כחיוב ומבטל תמיד. ודלא כב"ש סי' ס"ד ס"ק ג' שכתב אפילו מי שתורתו אומנתו חייב לבטל:

וההיא דירושלמי הכי פירושא. וא"ת דה"ל למדחי דההיא דירושלמי תורתו אומנתו היה. וי"ל לדברי היש מפרשים קאי אהתלמידים שלא אמרו להם כלום וכי לא יש מהם שאין תורתם אומנתם:

אבל טומאה דאורייתא לא. ואפשר לומר דהירושלמי איירי בטומאת המשכה דהיא נמי לא הוה אלא מדרבנן כמ"ש הש"ך טוי"ד סי' שע"ב בשם כל הפוסקים:

התלמוד קודם למעשה. ומיירי למאן דלא קרי ותני בה"ג: