דלמא משכח אינש דלא מעלי וכתב עליה מה דבעי. מכאן הוכיח הגאון מוהר"ר העשיל נר"ו דאם הוציא עליו חתימת ידו בלא כתב עליו דלא מהני דא"ל ממני נפל דהא איכא ריעותא מדלא כתב עליה מדקאמר הכא דווקא וכתב עליה מאי דבעי וכ"ת להימניה במיגו שכותב עיליה מה דבעיא דהוי מיגו להוציא. עיין בש"ך ח"מ סי' ס"ט ס"ק י"ז:

שפסק רב אלפס ז"ל. הביא רבינו בפרק ג"פ סי' מ"ט:

וכן ר"י ז"ל. ט"ס הוא כי בתוס' שלפנינו ר"י ס"ל כדעת י"א וצ"ל וכן הרמב"ן ז"ל שמשיג על בעל המאור שם בפרק גט פשוט עיין שם:

מ"מ איכא למיחש שמא יטעון האמת. או שמא יכתוב עליו השטר בנאמנות או יתבע אותו תוך זמן:

וי"א דלא מצי למימר פרעתי. דעת הר"י ובעל המאור ורשב"א:

מתוך שאין עליו עדים לא חשש לתבוע כתב ידו. שאין שם שטר עליו משא"כ בשטר שאין בו אחריות מ"מ שם שטר עליו ועוד דמכח עדים יצא עליו קול וזילי נכסי משא"כ בשאין מליו עדים וכ"פ הש"ך בסי' ס"ט:

אבל כתב ידו פעמים שאדם שוכח. וכ"כ רבינו בתשובה כלל ס"ז סי' כ"א: