ויראה שאם אמר בשעה שנתן לה הרי את מקודשת לי וקבלה ממנו מקודשת. משמע הא אם לא אמר לה בשעה שנתן לה הרי את מקודשת לי אלא שקבלה סתם אינה מקודשת וקשה מהא דלקמן (קידושין דף י"ג) האי איתתא דהוי מזבנא וורשכי כו' אמר לה אי יהיבנא לך מיקדשת לי שקלתי' ואשתיקה משמע דהוה מקודשת אם לא מטעם דרב נחמן דיכולה לומר דידי שקלי הכא היינו טעמא שהיא השיבה בתחלה הבה מיהבה משמע דלא נתרצית בקידושין אבל התם בתחלה כשאמר לה אי יהיבנא ניהלך מיקדשת לי שקלתיה ואשתיקה מקודשת דבשתיקתה נתרצתה בקידושין וכ"כ הרשב"א בחידושיו דבשמעתין אי אמר לה אי יהיבנא לך מיקדשת לי ושקלתי' ואישתקה מקודשת וראייתו מהא דלקמן ע"ש. וכל זה כששתקה בשעה שקבלתה ממנו הא אי אמר לה בשעת נתינה הרי את מקודשת לי והיא משיבה הבה מיהבה אינה מקודשת דאינה חפיצה רק המתנה ואדיבורא קמא קא סמכה. וכ"מ אח"כ בל"מ פ"ד מהל' אישות. אלא שבימיו עדיין לא זכה לחידושי הרשב"א שנדפס מחדש ואפס קצהו ראה בב"י ע"ש. ודלא כהב"ח ס"ס כ"ט סק"ה שרוצה לסבות דעת רבינו דאי אמר מיקדשת לי ושתקה אינה מקודשת אפילו אי לא אמרה בתחלה הבה מיהבה ולדבריו צריכין לאוקמי הך עובדא דלקמן באמר לה בשעת נתינה הרי את מקודשת. דא"כ לא ה"ל לרבינ להניח מלפרש כן לקמן בהך עובדא בסימן י"ט ע"ש: