אע"פ שאמר אין לו בידי מקודשת. היינו ספק מקודשת אע"ג דקאמר מקודשת סתם וכן מצינו דקתני מקודשת במתני' דף נ' ע"א ודחי אביי דלמא לחומרא קאמר וכמו כן הא דלעיל ע"מ שאני צדיק מקודשת שמא הרהר בתשובה. פסק רבינו בפרק שני סימן י"ד הא דקתני מקודשת מפסקק קאמר. והיינו טעמא דכיון דהאי גברא לקידושי איתתא קאתי רגלים לדבר לחוש דאי לא לא הוי מתני עליה:

דלית להו כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי. ולפי הנחה זו אין הלכה כחכמים דהא כבר אסיק רבינו דקי"ל כרב הונא דאמר כל האומר ע"מ באומר מעכשיו דמי:

ומיהו קשיא אמאי לא חיישינן שמא נתחרט וקשיא זו בן לר"מ ובין לרבנן:

הלכך צריך לפרש אם נתקיים התנאי כלומר אם ידוע בעדים. ומעתה איכא למימר דרבנן נמי ס"ל כרב הונא דכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי ולא פליגי אדר"מ אלא דר"מ ס"ל דהוא נאמן בלא עדים כיון שהאשה אינה יכולה להכחישתו וחכמים סברי על קיום התנאי צריך ראי' בעדים:

ויש לו. ולענין קידושי ספק חיישינן שמא יש לו: