אבל אם ביטל בפרהסיא הוי דברים שבלב דמוכיחין. ואין להקשות אכתי מה לא שמע ולא אתי בהדיה יתנה בפרהסיא שלא בפניו ואח"כ ידירו. י"ל דבעינן שיאמר התנאי בשעת הנדר כמ"ש ש"ך בסי' רי"א ס"ק א' שאם יאמר התנאי מקודם אם נודר אח"כ מבטלו לתנאי ומה יועיל לו התנאי. ועפ"ז ניחא לפי ס"ד דהמקשן דהכל בבא אחת היא. קשה היאך מתוקמא הך סיפא ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר. דהא שינויא דאביי ורבא לא שייכי בהך עניינא. אלא דס"ד דה"ק ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר. כלומר שיזכור התנאי בשעת הנדר דוקא:

ועוד דאין החכם מתיר את הנדר בלא חרטה. היינו חרטה בעיקר הנדר כמ"ש רבינו לעיל סי' א' ב'. ואע"ג שאומר כולהון איחרטנא בהון מ"מ מה מועיל מי מגיד לנו שכל אחד מתחרט עיקר הנדר אבל אי קאי תנאי על להבא. אם יהיה מי שפושע ולא רוצה לבטל הנדרים אין מגרע לאחרים שאינם רוצים להיות נכשלים בעון נדרים: