האומר אשנה פי' זה. פי' התוס' שאמר בשבועה אשנה פ' זה. אבל רבינו בפירושו מסכים לפי' ר"א ממיץ דאפילו בלא שבועה הוי נדר כמו נדר דצדקה. והא דפריך והלא מושבע ועומד הלא נדר חל על דבר מצוה עיי' בפנים:

ולא מצינו חילוק ביו הפרת בעל להתרת חכם. ויש לדקדק בשלמא הפרת הבעל מכאן ולהבא הוא מפר ולא צריך דעת אשה כלל. משא"כ בהתרת חכם נראה כמו דין דהא בעינן תלתא. מהיכא ילפינן דלא בעינן שהיא צריכה להיות בעצמה בפני החכם לשאול את פיה על הפתח או על החרטה. ותדע דאינם שניהם בנושא אחד. דהא בירושלמי מוכח דס"ל דאפי' ע"י שליח לא מהא דגרסי' בפ' נערה מאורסה מהו להתיר ע"י תורגמן כמ"ש הר"ן. ובנזיר פ"ג מביא הך ברייתא אם שמע בעלה והפר לה והיא לא ידעה דהוי הפרה וא"כ קשיא אהדדי אלא ש"מ דיש לחלק בין הפרה להתרת חכם: