הנודר מן התבשיל כו' ואסור בצלי בשלוק ומבושל. דיש חילוק בין מבושל ובין תבשיל דאפילו באותו מקום שלישנא בני אדם דצלי ושלוק לא קרי מבושל. מ"מ בלשון תבשיל כולל צלי ושלוק דמסתמא הך ברייתא אתיא כתנא דמתני' ולא כר' יאשיה. וכ"ה בירושלמי להדיא הלכה א' דמבושל מותר בצלי ושלוק ותבשיל אסור בצלי ושלוק. וא"כ תמוה מאוד על הטור סי' רט"ז שמשוה דין הנודר מן המבושל לנודר מן התבשיל. וליכא למימר דס"ל דלדידן אין חילוק והולכין אחר לשון בני אדם. חדא דה"ל לחלק בתחלה ולכתוב דינא לפי הש"ס. ועוד שהטור מסיים אח"כ והרמב"ם סובר שהולכין אחר לשון בני אדם לפי המקום והזמן משמע מ"ש בתחלה הוא מדינא דהתלמודא והב"ח שם ירד לתרץ דברי הטור ולא הועיל ע"ש. ולפ"ד יש חסרון בטור:ה"ג הוון בעי מימר מלוח לעולם:

בשלוק של ירק דברי ר' יהודה. כ"ה גי' תוס'. וגי' רש"י והירושלמי בשלוק של בשר:

דג דגים שאני טועם אסור בהם בין גדולים בין קטנים. הר"ן פי' שאמר דג דגים. ורבינו פי' או דג או דגים:

מטרית טרופה אסור בציר ומורייס. וגי' הר"ן מותר בציר ומורייס:

ומותר בקטנים. דרשב"א פליג על תנא דמתני' אבל דגים רשב"א נמי מודה לת"ק דמשמע גדולים וקטנים. כ"כ ב"י וב"ח וכ"ה בטור ולענין דג שהוא גדול משמע דפוסק כרשב"א דרב פפא ואביי שקלי וטרי בדבריו: