מחלוקת דאמר עד הגשמים משמע שפסק כת"ק. וקשה דהא קים ליה לרבינו הך כללא דר"י כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו עיין בכללים. תי' הב"י כיון דר' זירא פריש מלתא דת"ק ש"מ דסבר כוותיה והלכתא כר"ז דחזינן דשקיל וטרי בשמעתין אליביה דר"ז:

דהיינו שבעה במרחשון. רבי' אזיל לשיטתיה בפ"ק דתענית סי' ד' דהלכה כר"ג דאמר בז' במרחשון שואלין את הגשמים. אבל על המחבר קשה דבסי' קי"ז בא"ח פסק דשואלין מז' מרחשון. נמצא רביעה שניה י"ז בו. וביו"ד סי' ר"ך רביעה שניה כ"ג בו. והוא כדעת ר' יוסי. ש"ך שם: ונראה דאין דומה שאלה לנדרים. דלענין שאלה קים לן כר' יהודה כדפסק ר"א בתענית דף י' הלכה כר"ג ובנדרים קי"ל כר' יוסי דמחמרינן לנהוג נדרו עד רביעה שניה של ר"י. דהא רשב"ג אומר גשמים שירדו ז' ימים זה אחר כו'. ואמר מלתא אליבא דת"ק כמ"ש הרשב"א דלרשב"ג א"צ ירידה כ"א זמנה של רביעה ש"מ ששמע מת"ק דס"ל לענין נדרים כר' יוסי. ותדע שיש לחלק דהא לכ"ע מפסיקין לשאול מיום ראשון דחג הפסח ולענין נדרים הפסק הגשמים למר עד שיצא ניסן ולמר עד אחר הפסח: ובגולה ששים בתקופה. הכי איתא בפ"ק דתענית דף י':