וכן . מזה סעד להרב בעל כ"מ בפ"א דהל' מעשר שני שטעם הרמב"ם לסמוך על הירושלמי יותר מעל התוספתא משום דלא ידעינן אי מתני ביה ר' חייא ור' אושעיא. שהלך בדרך רבו הרי"ף ומהתימה על הרמב"ם שלא הביא בספרו מה דין בבהמת ארנונא. הגם שהרמב"ם כלל זה במה שכתב פ"ד דבכורות המקבל צאן מן הנכרי כו' ע"ש מ"מ יש לחלק כמ"ש תוס' ד"ה התם ללישנא קמא וצ"ע:

אהך מתני'. משנה ה' פ"ג דחלה:

הכא . בתמיה הישראל נותן לו חלקו בע"כ:

ולישנא . ולא אמר שמא יסלקהו הישראל לנכרי בזוזי משמע דלאו בישראל תליא מלתא. וא"ת אכתי תקשי על הרב אלפס שפסק בהמת ארנונא פטור אע"ג דמצי מסלק ליה דלא כתוספתא ועל הירושלמי אין לסמוך אלא בעיסת ארנונא אע"ג דלא מצי לסלק. וי"ל הא בהא תליא דכיון דעיסת ארנונא חייבת אע"ג דלא מצי לסלק משום דלית ליה קלא מינה נשמע דבהמת ארנונא פטור אע"ג. דמצי מסלק כיון דאית ליה קלא. דהא חזינן דלא תליא מלתא בסילוק דמים: