ורשב"ם פי' איתסר לכו למשתי עד דמברכיתו בהמ"ז. ובדף ק"ב ד"ה כשהן יוצאין כתבו תוס' ז"ל וכן פי' רשב"ם ור"ח לקמן איתסר לכו למשתי עד דברכיתו בורא פרי הגפן. עכ"ל ט"ס הוא וצ"ל וכן פי' רשב"א ור"ח:

דהא ליתא דהא מכי אמר הב לן ונברך אסור לשתות בלא פרי הגפן כ"ש שנטל הכוס בידו לברך דמשנטל הכוס בידו לברך אפי' לא אמר הב לן ונברך ולא נטל ידיו הוי היסח הדעת. וכ"פ בש"ע סי' קע"ט וב"י מצא בזה בס' ר' ירוחם. והלא דברי רבינו ערוכים. ובסי' הנזכר ס"ק ב' במ"א א' מראיותיו שהשיג על המחבר שם דנט"י נמי לא הוי אלא היסח הדעת. ומותר לו לאכול אח"כ בברכת המוציא דהא כאן איירי בנטל ידיו וקשה לדבריו דה"ל לרבינו להוסיף בק"ו כ"ש שנטל ידיו ונטל הכוס לברך:

ה"ג דדברים הבאים לאחר הסעודה שלא מחמת הסעודה יוכיח. ועי' בתוס':

ושמא חשבו כבא מחמת הסעודה אע"פ שהפסיק בבהמ"ז. ועי' בתוס' בפ' זה דף ק"ה ע"ב ד"ה ש"מ מה שהזקיקו לזה ע"ש: ה"ג