תנא מהדר אלילה ונסב קרא דיממא. מכאן קשה לפי מה שפי' הראב"ד פ' כ"ט מהל' שבת מדכתיב את יום ולא כתיב ביום משמע בתחלת כניסת יום א"כ מאי פריך. וכמו כן יש להקשות על מה שכתב הכ"מ שחולק על הראב"ד במה שכתב ואלו בא לקדש ביום על הפת מי לא מקדש וחולק עליו דליתא והטעם בזה לפי שבלילה שהוא מזכיר קדושת היום די היכר בכך. ואם חביב עליו הפת ביותר יקדש על הפת. אבל ביום שאין היכר אלא כשמברך בפה"ג קודם סעודה שלא כדרכו בחול אבל אם בא לקדש על הפת איזה היכר יש כאן ע"כ. לדבריו כמו כן יש להקשות מאי צריך לשבש הברייתא. ה"ל למימר דה"ק זכרהו על היין אין לי אלא ביום דאין היכר אם לא שיקדש על היין שלא כדרכו בחול בלילה מנין שצריך לקדש על היין לכתחלה ולא אפת ת"ל את יום וצ"ע וע"ק על הראב"ד הא דכתיב אח יום ולא כתיב ביום בעינן לג"ש כדאיתא בפ' זה דף קי"ז ע"ב ע"ש:

וזכירה דהכא היינו קידוש אבל ויכולו לא מצינו שתקנו לומר על הכוס. דאי תקנו על הכוס ה"ל להזכירו כמו הברכה אחר בפה"ג שהוא תחלת קידוש. וכדחזינן דרב אשי דאיקלע למחוזא פתח בפה"ג ולא התחיל ויכולו:

בפרק כל כתבי. ויש שם גירסא אחרת גם ברי"ף ורבינו שם סי' ה' וע"ש ובמ"ש מ"א סי' רע"א ס"ק כ"ב: