על גבי קינופת פסולה אבל פורס ע"ג נקליטי המטה. הנה הרי"ף ורבינו פסלי קינופת סתם אפילו אינה גבוה עשרה כיון דקביעי. ונקליטין משמע דכשר אע"ג דגבוה עשרה. אע"ג דבברייתא קתני בהדיא ובלבד שלא יהיו נקליטין גבוהין מן המטה עשרה דוחין הך ברייתא משום דקי"ל שיפועי אהלים לאו כאהלים דמי כדלקמן סי' ל"ז. והך ברייתא אתיא כמ"ד דשיפועי אהל כאהל דמי כ"כ הרמב"ן באריכות ע"ש במלחמות. אבל הטור ברמזים ובהלכותיו סי' תרכ"ז ס"ל לדעת רבינו דלא מכשיר בנקליטין אלא כשאין גבוהין עשרה כדקתני בברייתא והא דמסתם סתומי בנקליטין דמשמע אפילו גבוהין עשרה. י"ל דסמך הרי"ף ורבינו על הא דמייתי ראיה מהירושלמי שכן אדם עושה חלול באצילי ידיו מסתמא אין עושה חלול גבוה עשרה וכ"מ בב"ח. אבל אין לומר שסמכו על הא דלקמן סי' ל"ז דכילה כשיש לה גג וגבוה עשרה שאסור לישן בתוכה בסוכה. וא"כ אדתני קינופת פסולה אפילו כילה פסולה אלא ע"כ קינוף אפילו בשאינה גבוה עשרה איירי ועלה קתני נקליטין כשרה. די"ל דבכל גוונא איירי פסול דקינופת והכשר דנקליטין: