מכאן מי שגדול מקרא אותו עונה אחריו הללויה. בסי' תכ"ב כ' בדק הבית בשם רי"ו נתיב י"ג אע"פ שיצא מוציא בין יחיד בין צבור ודוקא שאינו בקי שאינו יודע לענות אבל אם יודע לענות אם יצא אילו מוציא אא"כ עונה אחריו הללויה ע"כ וצ"ע היכא איתא בגמרא. עכ"ל בד"ה. ובמ"א שם ס"ק ה' ז"ל ופליאה בעיני על הרב"י אשר נהירין לי' שבילי דשמעתא שרישא דמלתא תלמוד ערוך הוא בר"ה דף כ"ט. וסיפא דמילתא הוא מתני' דהכא. ומ"ש רי"ו אם יצא אינו מוציא לאו דוקא דה"ה אם לא יצא כו' ע"ש. ולא עיין יפה דהא במתני' דהכא לא מפליג בין בקי לשאינו בקי כמו שפרש"י והר"ן בין שיצא או לא יצא בכל פעם צריך השומע לענות הללויה והך דר"ה לענין ברכות הוא. אמנם לענין קריאת הלל לא דיבר שם כלום וסמך אמתני' דהכא לכן דברי רי"ו תמוהים: