כיון דנכסי בחזקת מיתנא הוי ותרוייהו אתי בטענת ספק. ותפיסה מספק לא מהני לאפוקי מחזקת מרא קמא שהוא חזקת מיתנא כמו שהאריך רבינו מזה בפ"ק דב"מ סי' י"ג:

ותנן הוא לא יורש אותו אלא הקרוב קרוב קודם. באמת לשון זה לא תנן במתני' אלא דדייק מדפסיק ותני הוא לא יורש אותו. ולא מפליג בין אם יש בנים מן הראשון או מן שני דוקא הא לגבי יורשים הוא קודם. ש"מ דבשום פעם לא יורש אותו אלא קרוב קרוב קודם:

כי הוחזקה נחלה לאותו השבט והוא לא יוציא הנחלה מחזקתה מספק. אע"ו. דהכא הספק על כל פנים הוא נמי הוחזק לאותו שבט. אמנם תיכף משעת מיתה יש ליבם חזקת שבט. והספק עדיין עובר הוא ואינו נוחל ומנחיל כדתנן בפ"ה דנדה תינוק בן יומו נוחל ומנחיל נמצא היבם מוחזק מקודם והוא לא יוציא הנחלה מחזקתה מספק. משא"כ בסמוך סי' י"ב ספק וסבא בנכסי יבם חולקין. ולא אמרינן דלסבא יש לו חזקת שבט דהא לספק נמי יש לו ג"כ חזקת שבט ובשעת מיתת יבם כמו לזה חזקת שבט יש לזה נמי חזקת שבט דהא שניהם בעולם היו וראוים לינחל ולהנחיל. וע"פ הנחה זו נסתלק קושיית מהרש"א שהניח בצ"ע גם מהרש"ל ביש"ש סי' ז' חולק על רבינו מכח קושיות מהרש"א ושני נביאים מתנבאים בסגנון א' והדברים ברורים למבין וסברא זו כיון בני הב"ח כהר"ר שמעון הירש שי': ה"ג