חד אמר בעשה. ותוס' ד"ה ח"א בעשה כתב כן גי' הקונטרס וקשה כיון דאיצטריך קרא לגופיה שלא ייבם את שתיהן. מנ"ל דאתיא קרא לנתקן מכלל כרת ללאו. ר"ל ללאו הבא מכלל עשה. ורבינו לא חש להך קושיא. דהא כיון דאיהי שליחותא דצרה קעבדה ואיהו שליחותא דאחין קעביד ממילא אינתקו מכרת. וע"כ לית לך להחמיר עליהן כי אם בעשה ואם אתה תאמר דצריך הקרא לגופה א"כ אפילו עשה אין בו. אבל קשה מה שהקשו תוס' לפ"ה דגרסינן בעשה לא פליגי מ"ד כרת אלא באחין אבל איהו לכ"ע בעשה ואליבא דרש"י ע"כ צריך לגרוס ובא אחד מן האחין על צרתה אבל הוא שבא על צרתה לכ"ע לית ביה אלא עשה אבל לגי' תוס' דגרס חד אמר בלאו גרסי' שפיר וחזר ובא הוא או אחד מן האחין על צרתה. וא"כ ודאי טובא קשה על רבינו שגורס כגירסת רש"י וגרס וחזר ובא הוא או אחד מן האחין ומזכי שטרא לבי תרי. ונראה דצדקו דברי רבינו שגורס חד אמר בעשה וחד אמר בכרת שפיר יש לגרוס וחזר ובא הוא או א' מן האחין חד אמר בעשה בין הוא בין אחין וחד אמר בכרת דהיינו אחין אבל לגבי איהו לא פליג ומודה דלית ביה אלא עשה. אבל תוס' היה בגרסתם חד אמר בכרת וחד אמר בעשה ודאי מ"ד בכרת על כל הבבא אמר בכרת ע"כ א"א לגרוס לפ"ה ובא הוא וק"ל: