וכי תימא היינו באתרא דרובא ישראל. לפי דברי תוס' הכא בשמעתין. גם בפסחים שדברי רבינו לקוחים משם. הך וכי תימא לא קאי אלא אהך דפסחים. אבל בהך דר"י התם לא הוי רובא דישראל:

דלמא ראיה ברורה ועדות ברורה בעי. דברים אלו תמוהים חדא דהא לרבנן נמי מרבינן מקרא דכי יגור בא הוא ועדיו עמו כמו לרב יהודה דקרא למאי אתא. ועוד מדר"י נשמע לרבנן. דהא דקאמר ר"י בארץ צריך להביא ראיה. היינו ראיה בעדים אפי' לא אמרו אלא ששמענו שנתגייר בב"ד של פלוני. ועלה קאי רבנן ואמרי בין בארץ ישראל בין בח"ל צריך להביא ראיה דבהא לא פליגי ונראה דוקא ר"י הוכרח למידרש וכי יגור דהא מעמך נדרש במוחזק לך כמו מאתך א"כ היאך דריש בארץ אתה צריך להביא ראיה ובח"ל אין צריך להביא ראיה מנ"ל זאת. אימא בין בארץ ישראל בין בח"ל צריך להביא ראיה. ותרווייהו קראי צריכי דאי לא כתיב אלא בארץ ה"א דוקא בא"י מקבלין גרים אבל לא בח"ל. ואי לא כתיב בארץ ה"א דוקא בח"ל מקבלין גרים דליכא שבחא דא"י. אלא דר"י דריש קרא דוכי יגור על הבא ועדיו עמו. ומוקי האי קרא במסתבר על חו"ל באמרו שמענו שנתגייר בב"ד של פלוני. וא"כ ה"ק ר"י בא"י צריך להביא ראיה גמורה ובח"ל א"צ להביא ראיה ודי אם בא ועדיו עמו. וע"ז אמרו חכמים בין בא"י ובין בח"ל צריך להביא ראיה גמורה. וקרא דוכי יגור לא דרשי אלא אורחיה דקרא אגב תיבת אתך צריך לכתוב כי יגור: