הילכך צריך לפרש שאנסוהו עובדי כוכבים והדביקוהו על כרחו ביבמה. ורבא נמי ע"כ בכה"ג. דאי בשאיימו עליו לבעול ערוה מעצמו דא"כ אפילו יש קישוי שלא לדעת תיפוק ליה דאגילוי עריות יהרג ואל יעבור:

וי"ל דודאי כו' עד כיון דלא עביד מעשה. דברים אלו תמוהין דהא אכתי לא פריש דרבא איירי בשהדביקוהו עובדי כוכבים ואי לא איירי רבא בכה"ג אלא שאיימו עליו לבעול ערוה מעצמו לא שייך לומר כיון דלא עביד מעשה. הא עושה מעצמו ולא הוי כקרקע עולם ודברי רבינו לקוחים מתוס' ויש כאן חסרון הניכר וצריך לתקן דבריו כפי לשון תוס'. וה"ג וי"ל דאיירי כשעובדי כוכבים מדביקים אותו על הערוה וא"א לו להשמט אם לא ע"י שיהרג וקאמר רבא דיש לו למסור עצמו להרג דודאי אי הוי קישוי כו': ה"ג

ולקחה לו לאשה בשלא כדרכה. וא"ת ל"ל קרא הא בלא"ה ילפינן העראה ביאה ביאה מעריות בסמוך סי' ד' א"כ שלא כדרכה נמי אתיא בג"ש דהא בעריות משכבי אשה כתיב. תירצו בתוס' דאיצטריך ביבמה שלא תאמר עיקר ביאה לקיום זרע הוא ושלא כדרכה ליתא כלל בקיום זרע קמ"ל. רמב"ן. ואכתי קשה הא העראה נמי ביאה שאינה לקיום זרע כמ"ש תוס' דף נ"ה ד"ה אינו חייב ע"ש ומכל מקום אתיא מג"ש דניקנית יבמה ליבם א"כ אתיא נמי שלא כדרכה. י"ל דהוי מוקי במסתבר דוקא בהעראה שהוא מקום הראוי להקים שם משא"כ שלא כדרכה: ה"ג