ואסקה רבא כי אמרי' וכו'. ולמסקנא דרבא אמרינן דבכל דבר שייך לא תתגודדו בב"ד א' בעיר א'. אפילו שיש לתלות שאין מתכוין לאיסור כגון מלאכה דהרואה את זה שאין עושה מלאכה אומר מלאכה הוא דלית ליה. וא"כ גבי תספורת נמי אף שהרואה אומר שאין רצונו לספר עצמו מ"מ שייך לא תתגודדו מ"א סי' תצ"ג ס"ק ו'. ותמהני אם יצא דבר זה מפיו הלא בתספורת אם קצת במקום אחד יסתפרו עד ר"ח אייר וקצתן יסתפרו מל"ג בעומר ואילך פשיטא דהוי לא תתגודדו אפילו לפי תי' ראשון דמשני גבי מלאכה לא הוי ל"ת דאומר מלאכה הוא דלית ליה דהא מקצתן מתנגדים לקצתן בעיר אחת דהא לכ"ע צריך לנהוג איסור תספורת ל"ג ימים וזיל הכא ליכא ל"ג. וזיל הכא ליכא ל"ג. גם מ"ש דלמסקנא דרבא לא מחלקינן בהך סברא דהרואה אומר כו'. באמת למסקנא נמי סברת תלמודא סברא נכונה. דהא קאמר תלתא ש"מ דעשו כדבריהן. ולא קאמר ש"מ מהא דפיחת המעזיבה או משוקת יהוא. אלא משום דמצי למדחי הרואה אומר לאפושי אויר קעביד. או לאפושי מיא הוא דקעביד וכ"כ מהרש"ל ביש"ש פרק זה סי' יו"ד:

ואם היה בן מקום זה הולך למקום אחר היה עושה כמותם. כגון בן עיר שהלך לכרך או בן כרך שהלך לעיר כדאיתא במגילה דף י"ט. וכן בן כפר אם ביום י"ד הוא בעיר צריך לקרות ביום י"ד כבני עיר. אף שקרא כבר עם בני הכפרים:

שבני הכרכים לא היו קורים לבני הכפרים. אבל רש"י פי' במתני' ריש מס' מגילה והכפרים אינם בקיאים לקרות וצריכין שיקראנה לפניהם אחד מבני העיר כו' ע"ש:

ה"ג אינו מוציא בן כרך. וה"ה דבן עיר אין מוציא בן כפר מהאי טעמא:

ת"ר יש חולצת. תוספתא פרק שני ועיי' ביש"ש סי' י"ג מ"ש בזה:

ואשת אנדרוגינוס לא חולצת. עיין פ' הערל סי' ח' מ"ש בזה: 0הדרן עלך המש עשרה נשים פ"ב