Kos Eliyahu on Pesach Haggadah, Magid, Second Cup of Wine
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
בא"י אשר גאלנו וגאל את אבותינו. הקדים גאולתינו לשל אבותינו. דתחלה צריכים להודות על עצמינו. ואח"כ על אבותינו. שכן לענין הוידוי אני אומרים אבל חטאנו אנחנו ואבותינו. כדכתיב והתוודו את עונם ואת עון אבותם.
Praised are You Adonai who redeemed us and redeemed our ancestors: We speak of our redemption before we speak of our ancestors’ redemption. Before we can give thanks for others we must acknowledge our own personal gratitude. We see this same idea in the Yom Kippur confessional prayer: we confess our sins before we acknowledge our ancestors’ sins. We say, “However we have sinned as have our ancestors…” and we also say, “and they shall confess their sins and the sins of their ancestors.”
ואמר והגיענו הלילה הזה כתב הרד"א ז"ל כמו שאומרים והגיענו לזמן הזה. ואם תאמר כיון שבירך שהחיינו למה מברך והגיענו הלילה הזה. ע"ש מה שתירץ. ולע"ד נראה שאין עיקר הברכה על שהגיענו לזמן הזה. דא"כ לא היה מיחד הלילה לבד. שהלילה והיום כלו יו"ט. ובברכת שהחיינו שעיקרה על הזמן. אמר לזמן הזה סתם שכולל הלילה והיום. אבל עיקר הברכה היא שהגיענו לאכול בו מצה ומרור. כדי לקיים מצות אכילתם. וכאלו אמר והגיענו לאכול בלילה הזה מצה ומרור. ודייקא נמי דלא קאמר והגיענו ללילה הזה בלמ"ד כמו שאמר לזמן הזה. ונקט ל' זה כמ"ש הרד"א ז"ל שלפי שר"ל הגיענו למועדים וגו' שהיא בקשה על העתיד. לכן אמר והגיענו הלילה הזה. שר"ל שכשם שהגיענו הלילה הזה כן יגיענו וכו'. ואיפשר שזה ג"כ כונת הרד"א.
And has enabled us (to reach) this night… Rabbi David Abudraham compares this expression to the blessing “…who has kept us in life and enabled us to reach this day.” But if that is so, why do we need to say it since we already thanked God for allowing us to reach this day. It seems to me that the essence of the blessing here is not that God allowed us to reach this day but that he allowed us to reach this night when we have an obligation to eat matzah and maror. Note that unlike the Shecheyanu, there is no lamed before the word night (halailah instead of lalailah) as there is for the word to this time (lazman hazeh). We are thanking God for enabling us on this night to eat the symbolic foods of Passover.
ואמר שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך הקדים שמחה לששון כלשון הפ' שמחו את ירושלים וכו' ואח"כ שישו אתה משוש.
Rejoice in the rebuilding of your city and be glad in your service: We place “rejoice” (simchah) before “gladden” (sason) similar to the verse: “Rejoice for Jerusalem and be glad for her…”
ולפי שבזמן הבית היו אומרים לאכול בו פסח מצה ומרור ועכשו שאין בה"מ אין מזכירין כ"א מצה ומרור שאין אכילת פסח נוהגת בזה"ז לז"א שאז בזמן הגאולה נאכל מן הזבחים ומן הפסחים.
That we may eat matzah and maror: we do not mention the Passover offering since we do not offer it in our time when we do not have a Temple.
והקדים הזבחים לפסחים מלבד מה שנתנו טעם לזה לפי שהחגיגה קודמת לפסח שהיה נאכל על השבע יש ליתן טעם אחר שלפי שאמר כן יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הזכיר החגיגה החלה דשייכה בכל הרגלים. ואח"כ הזכיר הפסח שאינו שייך רק בחג הפסח בלבד.
We shall eat of the holiday offerings and the Passover sacrifices: Why do we mention holiday offerings before the Passover offerings? The holiday offerings are mentioned first because the Passover offering is only consumed when we are not hungry, unlike the holiday offering which can be eaten to satisfy ones hunger. Also, the holiday offering applies to all of the holidays and the Passover sacrifice is limited to only one holiday, so it is mentioned last.
ואחר ונודה לך שיר חדש. שאז כשיבנה בית שלישי ב"ב נודה לך שיר חדש והיה ראוי לומר ונשיר לך שיר חדש לשון נופל על לשון וכלשון הפ' שירו לה' שיר חדש. ואעפ"י שמצינו לשון הודאה על השיר. כמו יהודה לתפלה [נחמיה י"א] על הידות הוא ואחיו [שם י"ב] שהיה ממונה על השיר שהיו הלוים אומרים מ"מ עדיף טפי למנקט לשון שיר. ואיפשר דדנקט שתי לשונות דקאי על שני חלוקות הנז' אח"כ על גאולתינו ועל פדות נפשנו. דלגבי גאולתינו שהיה גאולת מצרים אמר ל' הודאה כל' הפסוק הודו לה' כי טוב וגו' יאמרו גאולי ה' וכו' שמדבר בגאולת מצרים. ועל פדות נפשנו דהיינו גאולה דלעתיד שהגלות הזה הוא גלות הנפש. שבטלים ממנו כמה מצות. ואונסים כמה בנ"א להמיר דתם נקט לשון שיר חדש דשייך בגאולה דלעתיד כאמז"ל שבכל השירות נאמר שירה ל' נקבה ולעתיד שיר בלשון זכר. ומה שהקשה הרד"א ז"ל ע"פ זה דפדות נפשנו היינו דלעתיד דא"כ לא הוי מעין חתימה סמוך לחתימה שהחתימה גאל ישראל היא גאולת מצרים וסמוך לחתימה היינו גאולה דלעתיד. ומתוך זה הוצרך לפרש איפכא. לענד"ן דלא ק"מ דהואיל והכל ענין גאולה מקרי שפיר מעין חתימה סמך לחתימה. ודכוותה ברכת אשר ברא שאנו או' ישמע בערי יהודה וגו' קול מצהלות חופות חתנים מחופתם וכו' דהיינו לעתיד ולא הוי מעין חתימה. אלא ע"כ כיון דהכל ענין חתנים מקרי שפיר מעין חתימה. וכן מינו בברכת ההבדלה ביו"ט שחל להיות במוצאי שבת. אנו אומרים סמוך לחתימה והבדלת והקדשת את עמך ישראל בקדשתך דהיינו הבדלת ישראל מן העמים. ובחתימה אנו אומרים המבדיל בין קודש לקדש. והיינו בין קדושת שבת לקדושת יו"ט ולא הוי מעין חתתימה סמוך לחתימה אלא ודאי כיון שהכל ענין הבדלת קדושה מקרי שפיר מעין חתימה סמוך לחתימה:
We shall then give thanks to You (with) a new song: Elsewhere in scripture when we speak of a ‘new song’ we preface it with “sing” (shiru) a new song to the Lord. Why do we preface this expression here with the expression “a new song” with the word nodeh, we will give thanks? While there are places in scripture that we do find a connection between the word nodeh in connection with prayer , it would have been more appropriate to use the word shiru here. One possible answer is that the Maggid used two expressions of praise here to express the two different types of redemption mentioned in the next passage: “Our redemption and the liberation of our souls.” Regarding “Our redemption,” we “Give thanks,” since it is a reference to the past redemption from Egypt. When we speak of the “Liberation of our souls,” we are speaking of the future redemption of Israel. This is a reference to the exile of the Jewish people which is really an exile of the soul since we are unable to perform many of the commandments during this time of exile and some Jews have been forced to abandon their faith. We express our hope in the end of this exile with the words that we look forward to singing “a new song.” The word shir, song, is masculine; sometimes we find the word shirah, the feminine form of the word for song. Whenever scripture uses the masculine form of the word it is generally speaking about future redemptions. Rabbi David Abudraham challenges this interpretation. If this is the meaning of the two expressions, then why does the passage end by returning to the Exodus from Egypt: “Praised are you, Adonai who redeemed Israel?” The closing passage should reflect the expression closest to it, so it should have spoken about the future redemption. Therefore, he suggests that we interpret the two expressions, “Our redemption” and “the liberation of our souls” the other way around! “Our redemption” should refer to future redemption and “liberation of our souls” should refer to the Exodus from Egypt. It seems to me, however, since both expressions deal with redemption, the concluding blessing is appropriate whichever way you choose to interpret the previous expressions. We see this in other cases, such as the wedding blessings and the blessings for Havdalah: the final blessing is a general summary of the previous statements. For instance in the special Havdalah that we recite between the Sabbath and festivals, we say, “Who separated and sanctified Your people Israel with your holiness.” This refers to the separation of Israel from the other nations. And yet we conclude, “Praised are You Adonai who separates holiness from holiness: rather than referring to the previous expression, it is a more general statement of Havdalah. Therefore I would return to the original interpretation; that, “The liberation of our souls” is a reference to future redemption.
ועדיין צריכין אנו למודעי איך יצדק אכילת הזבחים והפסחים לעתיד דהנה בפירוש המחזור לכמוה"ר אברהם אלנקאר על מה שאנו אומרים במוסף ר"ה ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו וכו' כתב דמשמע דלעת"ל מקריבין וכו' וכ"מ בחלק ד' צ' אר"י מנין לתח"ה מן התורה שנ' והרמותם ממנו תרומת ה' לאהרן הכהן. וכי אהרן לעולם קיים. אלא שעתיד לחיות ואז נותנים לו והקשה בשם הרב עמק יהושע ממ"ש בנידה דס"א אהא דתניא בגד שאבד בו כלאים עושין ממנו תכריכין למת אר"י זאת אומרת מצות בטילות לעת"ל והצ"ע עיין שם. ודוגמת זה קשה על דברי המגיד איך יאמר ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים וכו' הואיל ומצות בטילות לעת"ל והאריך בקושיות ומסיק וז"ל נלע"ד לו' דכיון דלעת"ל יצה"ר נשחט ואין מי שיחטא כלל ממילא כל המצות בטילות אפי' מצית עשה. וגם כיון שמתו וחיו בגופן שלהם קרינן עליהם במתים חפשי מן המצות ומה שמקריבין לעת"ל הוא על חטאים שאנו חייבים עליהם קרבן לשעבר חטאת הצבור והיחיד. וכההיא דר' ישמעאל קרא והטה וכ' על פנקסו לכשיבנה בה"מ אביא חטאת שמינה וכ"ה בנוסח הזמירות ונקריב לפניך קרבן התמיד שיכפר בעדנו דלא שייכא כפרה לעתיד. ואחר כפרה שאז יהיו נקיים מה' לא רמייא עלייהו שים חיוב בקיום המצות אלא בתורת נדבה כו' ע"ש אבל פשט הלשון אין נראה כן דקרבנות חובותינו משמע שאנו חייבים להקריב לחובת היום דבר יום ביומו וכמו שמפרש והולך תמידין כסדרן ומוספין כהלכתן. לא על החובות שאנו חייבי' עליהם כבר. ועוד דקרבנות המוספין אינם באים לכפרה כלל. לא על העבר ולא על ההוה. זולת השעיר שהוא בא לכפרה. ובמוסף שבת אין שם שעיר לכפר כלל כ"א מצות המלך ועכ"ז אנו אומרים קרבנות חובותינו. ואין לומר דכלפי מוסף יו"ט שיש בו שעיר לכפר קאמר חובותינו. דמה לנו להזכיר לשון חובה בשבת דלא שייך כ"א ביו"ט:
There is a remaining problem: how can this passage say, “There we shall eat the offerings and the Passover sacrifices?” Didn’t the sages suggest in the Messianic era, we would be exempt from the performance of the commandments? And if that is so, why would we be eating offerings and other sacrifices? There are different opinions in this matter. In his commentary on the Machzor, Rabbi Abraham Elnakar, points out that the implications of the statement, “And there we will offer before you the obligatory sacrifices…” suggests that even when the temple is rebuilt there will still be sacrifices and that our obligations will be the same. The Ari also suggests this in his comment on the statement, “From where do we know that the idea of resurrection is found in the Torah? From the statement, ‘You shall set aside one tenth as a gift to Lord’ – to Aaron. But how can we speak of presenting the Terumah to Aaron since Aaron is no longer alive? In the future Aaron will be resurrected and then we will give it to him again…” The implication of this statement is that we will still be giving Terumah even after the final redemption and so the obligations of the mitzvot will still be in effect. The author of the Emek Yehoshua argues that we will not be obligated to fulfill the commandments in the Messianic era. He bases this on the fact that the shrouds in which one buries the dead can be made of shatnez, a mixture of wool and linen. This must mean that the prohibition against shatnez won’t be in effect in the time of the resurrection of the dead. In this future world the evil inclination will be slaughter and therefore there won’t be a need for even the positive commandments. Also since there people will die and then be resurrected, they would not be obligated to fulfill the commandments since they would have become exempt at the moment of their deaths. But if this is the case than why does the Maggid say that we will eat the holiday and Passover sacrifices when the temple is built, implying that we will still have an obligation to offer the sacrifices even in the Messianic period? One might argue that initially one will have to bring atonement offering for those sins that were committed before the Messianic period but once offered, no sacrifices would be necessary – certainly not the holiday sacrifices and the daily sacrifices in the Temple.
לכן נלע"ד לו' דודאי בתחלת ימות המשיח שקודם התחיה מקריבין קרבנות חובה דבר יום ביומו תמידין ומוספין. שאין שום מצוה בטילה באותו זמן. ומ"ש ר"י מצות בטילות לעת"ל היינו אח"כ בזמן התחיה. והוא הזמן הנקרא לעת"ל. שאז יצר הרע נשחט בפני כל הצדיקי' שיקומו בתח"ה ואין מי שיחטא. וכ"נ ממה שסיים בנידה ור' יוחנן לטעמיה דאמ' במתים חפשי כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות. דודאי כשהוא מת מוטל בקבר לא הוצרך לו' שפטור מן המצות. אלא שגם אחר שיקום בתחי"ה נעשה חפשי שאז יצה"ר בטל וכן מ"ש במדרש ה' מתיר אסורים מתיר איסורים. ולכן נקרא שמו חזיר שעתיד הקב"ה להחזירו היתר. ומ"ש בקידושין ממזר ונתין טהורים לעת"ל היינו נמי באותו זמן. ומה שהזכירו את אלו בלבד אע"ג דכל המצות בטלות אז היינו משום דאיסירי מאכל כגון חזיר וכיוצא בו טומאתם בגופם וה"א דהני לא בטלי קמ"ל דכיון דבטל כח הטומאה מלמעלה בטל גם מהבאים מכחם מלמטה. ועולים מטומאה לטהרה. וכן ממזר ונתין הואיל ועיקר יציאתם בטומאה הו"א דלא בטלי קמ"ל דאע"פ כן הקב"ה מטהר אותם מאותה טומאה וכדיליף מקרא מכל טומאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם. וכן מ"ש כל המועדות בטלים חוץ מפורים וכל הקרבנות בטלים חוץ מתודה. היינו נמי באותו זמן שאחר התחיה. אע"ג דכל המצות בטלים הזכירו את אלו לפליגי בהו ולו' שחוץ מפורים וחוץ מתודה דלא בלי. ובזה א"ז מה שאנו אומרים ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו תמידין כסדרן ומוספין כהלכתן דהיינו קרבנות חובת היום. ויתיישב ג"כ מה שהקשינו לדברי המגיד דהואיל ובימות המשיח שקודם התחיה אין מצות בטלות שפיר מצי' למימר ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים. ועם זה יתיישב נמי מ"ש המגיד הגיענו למועדי' ולרגלי' אחרים שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך והרי אמרו לעת"ל כל המעדות בטלים. אלא ודאי דבתחילת ימות המשיח אכתי לא בטלי. ומ"ש הרב עוד וז"ל ממ"ש בויקר"ר והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ אלו ימות המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה ע"כ אשתימטתיה במחילה מכ"ת דגמרא ערוכה היא שבת דקנ"א ע"ב ופירש"י וז"ל לה זכית לא דבר לזכות בו שכלם עשירים ולא חובה לקפץ לב ולקפוץ יד ע"כ ולפי פירושו ז"ל לק"מ דלא איירי אלא לענין צדקה בלבד. וההיא דפ' חלק שעתיד אהרן לחיות וניתנים לו תרומה אע"ג דבזמן התחיה כל המצות בטלות תרומה לא בטלה. דמתנות כהונה ולויה הם תחת חלקם בארץ. שכן בפ' קרח אחר שהזכיר כ"ד מתנות כהונה כתיב ויאמר ה' אל אהרן בארצנו לא תנחל וכו' אני חלקך ונחלתך וכן בלוים נאמר שם ובתוך בנ"י לא ינחלו נחלה כי את מעשר בנ"י וכו' נתתי ללויים לנחלה וכו' וכשם שלשעבר שבט לוי לא נטלו חלק' בארץ כן לעתיד כשיבנה בית שלישי ב"ב לא תתחלק הארץ כ"א לי"ב שבטים וכמו שתראה בס' צורת הבית להרב תי"ט ז"ל עוד הביא ה' הנז' מה שתירץ הרשב"א ז"ל לקושיא הנז' דהא דמצות בטילות היינו בעולם הנשמות אבל לימות המשיח נוהגות ע"ש נראה מדברי הרשב"א שאינו מחלק בין תחלת ימות המשיח שקודם התחיה לאחר התחיה כמו שחלקנו וסובר דכלהו מיקרו ימות המשיח הואיל וימות המשיח נמשכים גם אחר התחיה מדדחיק לאיקומי ההיא דמצות בטילות בעולם הנשמות ולא מוקי לה בפשיטות בעולם התחיה. ומה שהק' עליו הרב ז"ל מההיא דמתיר אסורים מתיר איסורים ומההיא דממזר ונתין עתידים ליטהר. יש ליישב דאף על גב דכל המצות אינם בטילות הני שאני דגלי בהו קרא דהיל"ל מוציא אסירים כמו מוציא אסירים בכושרות לאמר לאסירים צאו ומדאפקיה בל' התרה דרשו מתיר איסורים וההיא דממזר ונתין נמי יליף בש"ס מדכתיב מכל חטאתיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם ומההיא דכל המועדות בטלים חוץ מפורים נמי ל"ק דיליף ליה מדכתיב וימי הפורים האלה לא יעברו וגו' והאלה משמע מיעוט אלה הוא דלא יעברו הא שאר המועדות יעברו וההיא דוהגיעו שנים וגו' שאין בהם לא זכות ולא חובה ל"ק כמו שאמרנו וההיא דכל הקרבנות בטלים נמי מקרא יליף ליה דכתיב ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים וגו' קול אומרים הודו ה' צבאות מביאים תודה בית ה' ומדהזכיר תודה מכל קרבנות הצבור והיחיד דרשו שכל הקרבנות בטילים חוץ מתודה. ועוד דכל כי האי גווני הקבלה עיקר ואסמכינהו אקראי כנ"ל לישב דברי הרשב"א ז"ל דמצוה לקיים דברי חכמים. ומה גם גברא רבה כהרשב"א דכל רז לא אניס ליה ולעד"ן כמ"ש. ואפ' דמודה הרשב"א דבתחילה ימות המשיח שקודם שתחיה לא בטלי כלל דאין סברא שתבטל אז שום מצוה דלמה יגרע הזמן ההוא מכל הזמנים שקדמוהו ודו"ק:
We can reconcile this seeming contradiction in the following way. There are two periods in the Messianic period: the initial period of redemption and the final period when resurrection takes place. During the first period, Jews will still be obligated to fulfill the mitzvot. That is what the Maggid is speaking about. It is only in the later period of resurrection that we will no longer be obligated to observe the mitzvot. This later period is known as atid lavo, “the world to come.” In the world to come we will witness not only the death of death but the destruction of the yetzer hara, the evil inclination, so the performance of mitzvot will no longer be necessary. This is what the expression matir assurim, “God frees those who are bound up,” means. Actually it should be read matir essurim, “God will exempt us from the obligations (of the Torah).” Similarly, the pig is called chazir because God shall cause it to return (chozer) to the status of permissibility. Also it will be permissible to marry a Mamzer and the Natin in the world to come. All of the holidays will be banished except for Purim, and the only sacrifice that will continue to be offered in the Temple will be the Todah, the thanksgiving offering. In musaf, then, we are speaking about offering sacrifices in the period prior to the resurrection and the world to come.
אמ"ה ע"ה ישמ"ח היו נלע"ד לתרץ כ"ז ע"פ מ"ש הרב תפארת ישראל בדרוש או"ח הנדפס בסוף סדר נזיקין וז"ל הנה גלה לנו רבינו בחיי סוד נעלם בשם המקובלים בפ' בהר בפסוק ושבתה הארץ שבת לה' וגו' דזה ירמוז על סוד נפלא שיהיה העולם נבנה ונחרב שבעה פעמים כנגד ז' שמיטות שביובל שהם יחד מ"ט אלפים שנה. ובכל שמיטה ושמיטה הנ"ל יהיה העולם נבנה בהשלמה יתירה יותר מבתחלה עד שלסוף יחזרון כל ניצוצו הקדושה שהושפעו מהקבלה בתחילת בריאת העולם לתוך הגשמיים כדי שישלימו את עצמן בעצמן ובסוף השמיטה הז' יחזרון מישלמין בתכלית השלימות לסבה הא' ב"ה כרצינו ית' וזהו תכלית כל התכליתים לבריאת העולם ע"כ תיכן דברי רבינו בחיי שם. וסד ה' ליריאיו שנמסר להם שאנחנו כעת בהקפה הד' שהוא לפי סדר ששת ימי בראשית כנגד יום ד' שבו העמיד הקב"ה המאורות בעולם ולכן גם בהיקף זה עלה אור התורה הוא השמש המאירה מקצה הארץ ועד קצהו הוא המאור הגדול. וגם המאור הקטון הוא שכל האנוש שמושל בעוה"ז גם הוא בתנשה מאד בהקפה זו ועוד יתנשה בימים הבאים למטלה נישאה שלא ישוער בשכל האנושי. ומין האדם כבר ישנו פה פעם ב' שלזה רומזת ב' הגדולה של בראשית וד' תגין שעליה רומזים שאנחנו היום בהקפה ד'. ואם עתה בעוה"ז עדיין לא נתבשל שכלינו כראוי להבין סודות חוקי התורה וגם מכמה דדים נוכל רק לשער בהשתערות עמים שכבר היינו פה אבל בעוה"ב מבטיחני האמונה הזאת שנוכל אז להציץ ולראות עם עינים יותר מאירות ובהירות. ואם בעולם העתיי ע"י השכל יותר מבתחילה בעולם הקדום כבר כ"א מרגיש מה ראוי לו לעשות בחיוביו לחבירו ומבין היטב לכל חיוביו הטבעיים לע"ל בעוה"ב יהיו עיניו כשני מאורות הגדולים. ועמהן יציץ כל סודות העולם וכל חקי התורה בעשין ולאוין מה יתקן ומה יקלקל לעצמו ע"י כל אלה ועוד זאת הובטח לנו שאז בעוה"ב ההוא נהיה יכולים להזכיר את עצמנו יפה איך שכבר היינו פה ומה עשינו וכדומה וזוהי אמונת תחיית המתים עכ"ל הצריך בקיצור ע"ש דברים נפלאים:
ובזה ניחא הכל דמ"ש דכל המצות בטילות לעת"ל היינו באותה הקפה החמישית שאז יהיה שכל האנושי זך וברור ואין מי שיחטא כלל שכל א' יודע חיוביו למקום וכן מ"ש כל הקרבנות בטלים וכו' היינו באותו זמן שאין מי שיחטא לשיצטרך להביא קרבן רק קרבן תודה שאינו משום חטא ומ"ש מנין לתח"ה מן התורה וכו' צ"ל כמ"ש א"ז דאף באותו זמן אין הכהנים והלוים נוטלין חלקם בארץ ונוטלין בעדו תו"מ וכן מ"ש עתידין ממזרים וכו' היינו נמי באותו זמן שכבר רוח הטומאה עברה מן הארץ. ומה שאנו אומרים קרבנות חובותינו וכו' היינו בהקפה הזאת כשיבנה בית שלישי במהרה בימינו שאז יהיו כל הקרבנות והמצות כבתחילה אין נגרע דבר וקרבנות דס' יחזקאל בלא"ה לק"מ דהרי כתב הרמב"ם פ"ב מהלכות מעש"ה הי"ד שהם מילואים וכ"ש לשיטת רש"י ז"ל בש"ס מנחות ד' מ"ה ע"א שכבר היו בבית שני בימי עזרא עשאום מילואים ע"ש דלק"מ. דו"ק: