מצוה על האב כו' לפיכך כו'. יראה מדברי רבינו פה מדקתני ברכה לאב מהטעם מפני שיש לו מצוה יתירא יתר על מצות שמצוין כל ישראל ולא מחלקין בין אם מל ביום שמיני או אח"כ מוכח כמ"ש בפ"א הלכה א':

ואם היו שם עומדין. משמע דא"צ עשרה מ"מ היכא דאפשר בעשרה עבדינן לה בעשרה כמבואר בש"ע סי' רס"ה. כתב בשה"ג נוהגין לעמוד מפני הנושא התינוק לברית מילה מטעם שעוסק במצוה וכמו שאמרו בפ"ג דבכורים כל בעלי אומניות שבירושלים היו עומדים לפניהם, עיין כנה"ג:

והמל אדם גדול. אבל קטן א"צ לכסות ערותו כיון דלתקוני המילה קאתי לא קרי' ביה לא יראה בך ערות דבר שאין קדושה כקדושת המילה. ויש עוד טעם דערות קטן אינה נקרא ערוה ועיין מ"ש רבינו בפ"ג מה' ק"ש ודו"ק ועיין בכנה"ג יו"ד סימן רס"ה אות כ"א:

וכן אנדרוגינוס א"מ. עי' ב"ח סימן רס"ה שהאריך הרבה ועיין מה שאכתוב בס"ד בפ"ב מהלכות שופר הלכה ב':

בא וראה כמה חמורה מילה כו'. ואמרינן בגמרא שבת דף ק"ל תניא רשב"ג אומר כל מצוה שקבלו עליהם בשמחה כגון מילה דכתיב שש אנכי על אמרתך כו' עדיין עושין אותה בשמחה. והטעם לזה נראה עפ"י מה שיש לדקדק במה שאמר לו השי"ת לאברהם אבינו ע"ה ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעך אחריך לדורותם ומלת אתה דכתיב שנית הוא שפת יתר ונראה ליישב. ומקודם נבאר מקראי קודש ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות. ויאמר משה אל העם אל תיראו כי לבעבור נסות וגו'. ויש להרגיש מה פחד עלה על לבם הלא ראו מעשה ה' וגבורתו והלא כבר שמעו שני דברות ויצאה נשמתן והחזירן הקב"ה ע"י טל כמבואר במס' שבת פרק ר"ע ומה תשובה השיב להם משה (על) [אל] תיראו אם באמת יראו לנפשם. אבל הכונה נראה עפ"י מ"ש בעל עקרים על קרא ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו דשורת הדין נותן שאם ח"ו אדם עובר עבירה שיהיה ענוש עונש נצחיי לעזוב המצוה שעבר על צווי של הקב"ה שהוא חי וקיים לנצח אבל השי"ת מתנהג עמנו במדת החסד ליתן השכר לפי ערך המצוה באין תכלית שכר הנצחיי והעונש לפי ערך המצווה שהוא בן אדם ובעל תכלית. והנה יש מקום לחלק בסברא עפ"י מ"ש הרי"ט גבי מורד במלכות העונש חמור אם שמע דבריו מפיו ולא אבה לשמוע כמו שאם שמע ע"י שליח ועבר עליהם. וא"כ העולה על הדעת שלכך אין העונש עונש נצחיי מפני שאנחנו לא שמענו התורה מפי הקב"ה בעצמו כ"א ע"י שליחו הנאמן משה רבינו ע"ה. וזה שעלה על דעתם מה שאמרו דבר אתה עמנו ונשמעה כי אם גם ח"ו יקרה לפעמים שעוברים על התורה יהיה עכ"פ העונש בתכלית ולא יהי' נצחיי ואל ידבר עמנו ה' פן ח"ו אם אנחנו עוברים על דבריו אשר יצא מפיו יהיה עונש נצחי. וז"ש פן נמות פירוש עונש הנצחיי ויפה עלה מורך בלבבם והטיבו אשר דברו אלא דראה משה ע"ה דעתם וירד לעומק כונתם ושני דברות הראשונות אנכי ולא יהיה לך אשר כבר שמעו מפיו לפי דעתם יהיה בזה עונש הנצחיי אם ח"ו יעברו עליהם. ומשה איש האלהים הוא ידע בנפשו חסד השי"ת דגם מה שישמעו מפיו אם ח"ו יעברו ג"כ לא יענישם עונש הנצחיי ואין לך דבר שהוא עומד בפני התשובה וזה שהשיב להם משה אל תיראו כי אלו הדברות אשר כבר שמעתם מפי השי"ת גם ע"ז לא יענוש אתכם עונש הנצחיי כי לא בעבור זה בא רק לתקוע בלבבכם אהבתו ויראתו כל הימים ולהראות אתכם כי לו הכח והגבורה בכל האותות אשר הראנו. ועפ"י דברינו יש מקום לפרש מה שאמרו במדרש רבה פרשה ויחל משה שמשה רבינו ע"ה התנצל בעד ישראל על עשיית העגל ואמר לי צוית שאמר לשון יחיד אנכי ה' אלהיך לא יהיה לך. ובאמת הדבר תמוה מאוד הא גם בני נח נצטוו על שני דברות אלה והוא אחד משבע מצות כמבואר במס' סנהדרין והרב הגאון מ"ו הביא ממדרש זה ראיה לשיטת הסוברים דב"נ אינם מצוים על השיתוף וגבי העגל עבדו בשיתוף כמ"ש בגמ' סנהדרין אלמלא וי"ו שבהעלוך לא נשתייר שריד ופליט. ולי נראה דאין כונת משה בזה שהשי"ת לו לבד צוה את הדברות האלה א"כ מה זה שהשי"ת צוה להם לפרוש שלשה ימים להיות נכונים ונראה אליהם בקולות וברקים ובערפלי טוהר. אלא דמשה היה ירא שהשי"ת יענשם על עבדם את העגל עונש הנצחיי מפני שישמעו אותן הדברות מפיו מכבודו ובעצמו וע"ז אמר להם משה רבש"ע הלא דברת אלי בלשון יחיד אף כי גם המה שמעו אבל מפני שדברת בלשון יחיד הראית להם שלא יענשו עונש הנצחיי רק עונש הראוי למי שיעבור על צווי הנאמר להם ע"י שליח. וז"ש דוד המלך ע"ה ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפני. פי' ראוים היה להם לעונשם עונש הנצחיי לולא משה בחירי עמד לפניו ואמרתי לו אנכי ה' אלהיך שיהיה נחשב לישראל כאילו שמעו מפי משה וזה גרם שלא לענוש עונש הנצחיי ובזה פירוש המדרש עולה כהוגן. ובזה כעס משה רבינו ע"ה על מחלוקת קרח שאמרו כי כל העדה כלם קדושים ומדוע תתנשאו ויפול משה על פניו ופירש"י תש כחו שהיה סרחון רביעי והיינו כי כל העדה כולם קדושים ופירש"י כולם שמעו בהר סיני וא"כ ראוי להם עונש הנצחיי: ועתה בענין מצות מילה שאמר השי"ת בעצמו ובכבודו לאברהם אבינו ע"ה פא"פ לקיים מצוה זו בלתי ספק שהיה זריז מאוד לשמור מצות ה' ולעשות אותו בשמחה ובטוב לבב משא"כ אנחנו אנו לא שמענו כ"א ע"י שליח פן ח"ו נתרשל בדבר המצוה זו שלא לעשותה בשמחה ובחשקת לבב ובנפש חפיצה. וז"ש השי"ת לאברהם אבינו ע"ה והבטיחו ואמר ואתה את בריתי תשמור אתה ששמעת מפי בלתי ספק שתהי' זריז מאוד לעשות בשמחה אבל אני מבטיחך אתה וזרעך גם זרעך יהיה עושין הדבר בשמחה לדורות עולם ולהיות זהירים במצוה כמוך. וה' הטוב יחזק את לבבינו לשמור את כל מצותיו ואת כל חקותיו כל הימים: