י"ט שחל להיות סמוך לשבת וכו'. עי' השגת הראב"ד וכוונתו דאף דרבינו ביאר חילוק זה בהלכה י"א מ"מ השגתו הוא מדכייל רבינו י"ט סמוך לשבת ובשני ימים טובים של גליות משמע דס"ל דדין אחד להם וזה אינו דדוקא בי"ט ובשבת לא מצי לערב בב' רוחות אם אינו יכול להלוך אבל לא בשני ימים טובים של גליות דממ"נ מהני העירוב ובזה חלק על רבינו וכתב הוא הכונה מה שמצא בעל מגדל עוז בחיבור השגותיו של הראב"ד שסיים ראיתי שבסוף הפרק חזר ופירש זה כתב לחזק הקושיא מדפי' רבינו דבריו ולא מחלק בין ימים טובים של גליות ובין יו"ט ושבת הסמוכים ש"מ דלא ס"ל לחלק וע"ז חולק עמו ודלא כמו שהבין המגדל עוז. וגם דעת הטור כראב"ד שכתב באו"ח סי' תט"ז ביו"ט ושבת הסמוכים בעינן שיהיה העירוב מונח במקום שיכול לבוא אצלו ביום הא' ולא כתב כן בשני ימים טובים של גליות. ובש"ע שם העתיק לשון רבינו וע"ש במג"א מ"ש ליישב שיטת רבינו. ועי' בתוס' חדשים במסכת עירובין פ"ג מ"ו שהשיג על המג"א. ולענ"ד נראה דרבינו לטעמיה ע"פ מ"ש בהל' יו"ט פ"ו הלכה י"ד שכל הדברים שאנו מתירין וממ"נ בשני ימים טובים של גליות היינו דוקא בזמן שהיו עושין שני ימים טובים להסתלק מן הספק אבל היום אין יו"ט שני להסתלק אלא מנהג בלבד וחמיר טפי והראב"ד שחולק עמו שם אזיל נמי לטעמיה כאן:

המערב לשני י"ט. והראב"ד כתב שטעה בזה וכו'. ועי' ירושלמי עירובין דף ט' ע"א מ"ש בספרי ש"י ד"ה ר"י אומר וכו':