Kovetz Al Yad HaChazakah on Mishneh Torah, Levirate Marriage and Release Chapter 7
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
חזרה הראשונה להתירה וכו'. במימרא דר"י ובגמ' דף כ"ח אקשי' עלה דר"י ליקום חתן ולייקם ע"ש וכ' בח"ר שם מיהו רב אלפס ז"ל פסקו בהלכותיו ולפ"ד א"ל דלאחלופי דחלץ לשני' איכא למיחש משום דלא דייקו אינשי שפיר בין חלץ לראשונה תחלה בין חלץ לשני' תחלה וכיון דחלץ לה לאחת משמע להו לאינשי כיון דאסתלקו מינה זיקה לגמרי שני' הותרה לגמרי אבל לאחלופי דמיבם לאחות זקוקתו לה כי לא חיישי דחמירא להו לאינשי וכ"ע וכו' וסיים עוד שם שהרב ז"ל סבר דחיישי' אף לביטול מצות יבמין ואע"ג דר"י לא חייש אנן חיישי' ע"ש ונראה שדעת האלפסי לפרש הא דאמרי' שם דף כ"ז ע"ב אחיות א"י מי שנאן אין פירושו כמ"ש רש"י דזו אינה משנה דזה דוחק רק פי' א"י מי שנאן ולא נודע לו טעם המתני' אבל מודה הוא לדין המתני' וכן משמע בירושלמי דגרסינן שם אמר ר' חיי' משם ר"י אינו יודע טעם אחיות מה הן משמע להדי' דאיננו חולק על מתני' אלא דלא ידע להשיב טעם נכון לחלק בין דינו ובין דין דמתני' ועי' בתי"ט במתני' מה שהקש' שם ולפ"ד מיושב ומה שתמה שם על הטור כבר כ' הב"ח בסי' קע"ה שט"ס יש בדברי הטור ועי' ב"ש סי' קע"ה סק"ד מ"ש מיהו כל הפוסקים אם חלץ לשני' הותרה הראשונה משמע אבל ביבום השני' לא הותרה הראשונה וסברתו נראה הואיל ויש כאן איסור שהשני' נתיבמה באיסור לא שייך לומר הותרה ראשונה וכ"כ הבית דוד ומה שהקש' עליו בס' שושנים לדוד מגמרא דף כ"ח ע"א בהא דאמר אלא שני' אמר חבראי שני' ייבם ולפמ"ש מיושב עי' ירושלמי דף י' ע"א ובק"ע.
יראה לי וכו'. עי' חיד' רשב"א יבמות דף כ"ז ע"א סד"ה ר"א.
וכן ב' אחין וכו'. ובגמרא דף ל' פרכי' ל"ל למתני הך דב' אחין ע"ש ועי' ב"ח סי' קע"ה שכ' שלשון וכן שכ' רבינו אינו מדוקדק לפי"ז. ואפשר דדעת רבינו דלפי מה דמשמע בגמרא דף ל' דיש מקום לחלק היכא דאחזי בנפילה ראשונה יותר מסתבר להתיר ולא הוי זו ואצ"ל זו וסוגי' דגמ' דף ל"ב לא נחית לחלק בסברא זו.
ה"ז החרש מוציא את אשתו בגט וכו'. ולפי מ"ש בחי' רשב"א ר"פ חרש בשם הירושלמי אם קדשה בביאה קידושיו מעשיו וגירושיו אינו מעשה א"כ אם קידש בביאה א"י להוציאה עי' ב"י סי' קכ"א שמביא להירושלמי הנ"ל בשם הנ"י וכו' הפוסקים השמיטוהו ויש להחמיר ובאמת צריך ליתן טעם מפני מה לא הביאו הפוסקים ואין לומר מדתנן בפ' חרש ואם היו נכריות וכו' אם רצה להוציא וכו' הא איכא למיחש דלמא קדשה אחיו בביאה די"ל דלא חיישי' לזה כיון דאין דרך לקדש בביאה וספיקא דרבנן הוא ונראה דמוכח מתלמודא דידן גיטין דף ע"א מה דדחיק שם לאוקמי בריי' דחרש אינו מוציא ברמיזה ולא משכחת פתרא כ"א ביבם ואמאי לא מוקי לה בידענו שקדשה בביאה דהוי רבותא יתירא כדמשמע בגמרא שם א"ו דלית לי' לתלמודא דידן חילוק זה ומשמע לי' לתלמודא הכי מדתנן ר"פ חרש אם רצה יוציא אם רצה יקיים וכ' התוס' אגב דתני יוציא וי"ל דבכיון תני יוציא כמו שיכול לקיים הוא בקדשה בכל דבר כן הוא היציאה שיכול להוציאה אף דקדשה בביאה כנ"ל.