קודם מ"ת. כ' המ"מ זה פשוט וכו' הו"ל א"א שחבירו חייב עלי'. יראה מדבריו שישראל אינו חייב עלי' ועי' בתשו' הריב"ש סי' ו' שכ' להדי' כן ישראל אינו חייב דאשת רעהו כתיב וסיים אפי' איסורא דאוריית' ליכא משום א"א אלא שחייב עלי' משום נשג"א או משום נשג"ז ובתוס' סנהדרין דף נ"ב ע"ב ד"ה פרט לאשת אחרים מבואר דאיסור תורה איכא מדאצטריך למשרי יפ"ת ע"ש ועי' ס' ברכי יוסף אה"ע סי' ט"ו.

בכסף או בשטר או בביאה. נקט רבינו לישנא דמתני' והא דנקט כסף ברישא היינו כמ"ש רבינו דמד"ס הוא כמו שביאר הה"מ ומידי דאתי מדרשא חביבה לי' כדאמרי' ריש יבמות ובשטר נקט בתר הכא דאתי' מהקישא דויצאה והיתה ובת"ה נקט ביאה והר"ן כ' טעם הסדר לפי שרוב הקנינים הם בכסף ונקט בתרא שטר משום דדמי לי' שאף קנינו מרובים ול"נ עוד דנקט שטר בין הבינים משום דבקדושי שטר מקשי' הוי' ליציאה ובעי דומי' דגט ומה"ט כ' בשעה"מ פ"א מה' גרושין דמאי שנמצא כתוב ע"ש הגאונים דמספקא להו אי רשאי לקדש אשה בלילה משום דמקשי' הוי' ליציאה ואם גרשה בלילה י"א דהגט פסול כמבואר באה"ע סי' קכ"ג ובס' גט פשוט תמה מאוד הלא מבואר בקידושין דף ח' ודף י"א גבי בנתא דר"י דמותר לקדש בלילה ושם איירי בקידושי כסף ולכ"ע יכול לקדשה בלילה משא"כ בקדושי שטר ע"ש מיהו רבו פוסקים החולקים ולא מקשי' הוי' ליציאה אלא לענין כתיבה לשמה ושוב מקשינ' הוויית אהדדי וא"כ כי היכא דיכול לקדש בכסף ובביאה בלילה כך יכול לקדש אשה בשטר גם בלילה ומש"ה תני שטר באמצע וק"ל.

לוקה מה"ת. והראב"ד חולק שאין כאן איסור לאו אלא במזמנת עצמה לכ"א שאם כדברי רבינו מפותה האיך משלם ממון הלא לוקה א"ו משהוצרכה לפתוי אינה קדושה ורבינו מתרץ הקוש' זו בעצמו בפ"ב מה' נערה בתולה הי"ז דאינו לוקה משום קדושה אא"כ היא מוכנת לכך ובזה חלק רבינו על הראב"ד דלא בעי' מוכנת לכל אדם וכ' הכ"מ שם דכאן סמך רבינו על מ"ש בה' נ"ב, ומ"ש הה"מ נראה סיוע לרבינו למה שאמרו בהמ"ק חזקה א"א עושה בעילתו ב"ז וכו' דאיסורא דרבנן כולי אנשי לא זהירא בי' פי' משום דעריות נפשו של אדם מחמדתן משא"כ בשאר איסורי דרבנן ועי' בהגהת מל"מ ועי' מה שאכתוב בזה בס"ד בפ"ו מה' גירושין.

ח' אשת אחי האם. עי' פ"ב בלח"מ ה"ז ובפסקי מהרא"י סי' קע"ב ולענין אשת חמיו עי' הגה"מ ועי' שו"ת נב"י מהדורא קמא חלק אה"ע סי' כ"ו.

החלוצה וכו' מד"ס. יראה מדברי רבינו שאין לחלק בין כהן הדיוט לכה"ג שאין איסור בחלוצה אלא מד"ס אף לכה"ג והרע"ב בפי' המתני' בפ"ט דיבמות מ"ג כ' דחלוצה לכה"ג מה"ת היא כדמוכח באלו הן הלוקין ודבריו תמוהים מאוד כמבואר שם בתיו"ט ונראה להליץ דוודאי מ"ש להר' מר"פ אה"ה יפה כיון מדקתני בסיפא שם גרושה וחלוצה אינו חייב אלא משם אחד וזה דבר תמי' אף שבכ"ד נקט חלוצ' בהדי גרושה בשיגרא דלישנ' כמ"ש הה"מ אבל למה מהדר מתני' דגרושה וחלוצה אינו חייב אלא אחת הא חלוצה מדרבנן היא והריטב"א הרגיש בזה וכ' דאשמועי' דגם מכת מרדות אין לוקין ותי' זה לא ניחא לי' להרע"ב והי' נ"ל דוודאי בכה"ג חלוצה אסורה מה"ת ולא מטעם שכ' התיו"ט משום אלמנה אלא מטעם אחר דגרסי' בת"כ פ' אמור פ"א ט' גרושה אין לי אלא גרושה חלוצה מנין ודין היא ומה אם גרושה שהיא מותר' למגרש פוסלה לכהונה חלוצה שהיא אסורה לחזור לחולץ א"ד שתהי' פסולה לכהונה צרה תוכיח שהיא אסורה לחזור וכשירה לכהונה הפרש גרושה עשה בה מעשה חלוצה עשה בה מעשה ואל תוכיח צרה שלא עשה בה מעשה ואם נפשך לומר [פי' דהק"ו אי"ל פירכא והפרש ליתא] ואשה לרבות את החלוצה ע"כ הנה יראה דהקו"ח יש לו פרכא מצרה ולגבי כה"ג צרה לאו פירכא הוא דהא צרה ג"כ אסורה לכה"ג מכח אלמנה וא"כ גבי כה"ג קו"ח גמור הוא ואפי' אי לא קרא אתי' מק"ו וא"כ הא דדרשי' מואשה אינו אלא בכהן הדיוט ובדרך אסמכתא אבל בכה"ג מה"ת הוא מכח ק"ו ובזה שפיר א"ל דמתני' דהתם דקתני גרושה וחלוצה אינו חייב אלא אחת משום כה"ג נקיט לה.

ויש שאסור ביאתן בע'. עי' הה"מ פ"ד מהלכות אלו הי"ד.