Kovetz Al Yad HaChazakah on Mishneh Torah, Marriage Chapter 4
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אבל האיש שאנסוהו. עי' השגת הראב"ד ובס' התרומות שהביא הגה"מ שהי' גורסי' בגמ' בב"ב מ"ח היא עשתה שלא כהוגן אפקעינהו רבנן לקידושין מינה ועי' בזה בטור אה"ע סי' מ"ב ומ"ש הה"מ דרבינו ס"ל שהמכר קיים אף בשלא אמר רוצה אני כבר תמה על הה"מ בס' עצמות יוסף ריש קידושין ממ"ש הה"מ פ"א מה' גזילה ואפשר נמי לומר דהכא לא בעי' שיאמר רוצה אני אם כנסה אח"כ סתם ומטעם דבשעת נישואין מחל הכפי' ועי' בפ"ז מה' אלו ה"ח ובהה"מ שם גבי מומין וקו"ח כאן ואפשר דגם הראב"ד מודה בזה ולא פליג אלא בקדשה ולא כנסה ועמ"ש בס"ד בפ"י מה' מכירה.
הי' מוכר פירות כו'. עי' הה"מ מ"ש מלשון הרשב"א ופי' דבריו עי' בס' עצמות יוסף פ"ק דקידושין הל' כ"ג.
המקדש בע"א. ושיטת הסמ"ג שהביא הטור סי' מ"ב חשש לדעת ר"פ וס"ל המקדש בע"א חוששין לקידושין וטעמא דר"פ כ' הפ"י בפ' האומר משום דסבר כספרי לא יקום ע"א באיש לכל עון ולכ"ח אבל קם הוא לעדות אשה ע"ש שסתר טעם זה דלא מצינו פלוגתא דתנאי בזה במקדש בע"א ולעד"נ טעם ר"פ משום דמסקי' שם בקידושין דבעי' ב' עדים דיליף דבר דבר מממון ומק' אי מה להלן הודאת בע"ד כמ"ע ומשני התם לא קא מחייב לאחריני וע"ש בחי' רשב"א באורך ומעתה אי אמרי' דגבי ממון הודאת בע"ד כמאה עדים אפי' אם מחייב לאחרים גם בקידושין הודאתם מהני וס"ל לר"פ הא דלא מהני הודאתו בממון היכא דחייב לאחריני היינו היכא דליכא עד כלל אבל היכא דאיכא ע"א לסייע להודאתו י"ל אף דחב לאחרים מהני הודאתו בסיועת ע"א דהרי חזי' דס"ד דתלמודא שבועות דף ל"ב ע"א אליבא דראב"ש דס"ל ע"א כי אתא לממון קאתי ואף דמסיק התם כ"ע ס"ל ע"א לשבועה קאתי היינו דוקא בכפירה אבל אם הלוה מודה וע"א מעיד להמלוה בכה"ג מחויב לשלם אף דחב לאחרי' וא"כ ס"ל לר"פ דע"א בהוא והיא מודים בקידושין חוששין לקידושין דאף דילפי' דבר מממון הא גם בממון מהני כה"ג אף דחב לאחריני ואעפ"כ פליגי עלי' דר"פ וסוברים דלא מהני בכה"ג בממון בע"א היכא דחב לאחרים ומשום חומר א"א יפה עשה הסמ"ג לפסוק כר"פ.
ספק פסולי תורה. עי' כ"מ דיש לה חזקת פנוי' ועמ"ש לעיל פ"ג ה"ב דאין כאן חזקת פנוי' כיון דכבר נתקדשה בוודאי ואין כאן רק ספקא דדינא ונ"מ לענין ברכה ולפי סברת הכ"מ צריך לברך שנית כמ"ש הב"ש סי' מ"ב אות י"ז ולפמ"ש אין לברך.
כיצד מקודשת למיאון. יראה מדברי רבינו דאף בקידושין לבד בלא נשואין צריכה מיאון וכ"מ בגמ' יבמות דף קי"ז והרמב"ן כ' דכל הני דמוכחי' דארוסה צריכה למאן דוקא בשקבלה היא קדושי' אבל בשקדשוה אביה ואמה אפי' לדעתה אינה מקודשת כלל וא"צ מיאון לפי שלא מצינו שתקנו חכמים שליחות לקטן אבל כשהכנסוה לחופה לדעתה אע"פ שקבלו הם הקידושין ה"ז צריכה למאן והיינו מתני' דקתני שהשיאתה אמה ואחי' ולא קתני שקדשתה אמה והיינו נמי דאמר רחב"א כל שאינה יכולה לשמור קדושי' א"צ למאן ואפשר שכוין ג"כ דעת רבינו כן עי' בהל' ז' מ"ש הה"מ על השגת הראב"ד ועי' בחי' רשב"א יבמות שכ' דברי הרמב"ן להראות פנים להעמיד דברי הרב ר"י בר ברזילי שכ' בתשו' להאלפסי ז"ל זה שאמרה המשנה והשיאתה וכו' ולא אמר דקדשתה דקדושי קטנה אינה כלום ואין קדושין מועילי' אלא לאחר הנשואין ע"ש ובאמת לישנא דרב בר ברזלי משמע דלא חלו הקדושין אפי' בקבלתה וליישב דברי הרב נ"ל דבאמת ס"ל להרב דקטנה לא חלו קידושין כלל אפי' בקבלתה וכמ"ש הרמב"ן דלא תקנו שליחות לקטן ואף אם קבלה הקדושין בעצמה עכ"פ לקידושין צריכין עדים ואין מעידין על הקטן וכמ"ש רבינו בפ"ו מה' גירושין הל' ט' והא דמצינו דגם ארוסה בעי מיאון היינו דאם לא מיאנה ועמדה אצלו עד שתהא גדולה חלו הקידושין למפרע וכמ"ש בחיד' רשב"א ובנ"י בפ' ב"ש עלה דהאי דהמקדש את הקטנה קידושי' תלוין דתלמודא מפרש לה בתרי גוונא או לומר קידושיה תלוי' עד שתהא גדולה ואז גמרו הקידושין דהו"ל בשעה שנתן לה כסף קידושי' כאלו התנה עמה הרי את מקודשת לי לאחר גדלות או כשבעלה בגדלות דוקא אז היא מקודשת מה"ת ע"ש ואם בעל אחר גדלות אז גם כשקדשה כשהיא ארוסה ולא מיאנה אמרי' דבעלה לשם קידושין אבל אם רוצה לצאת ממנו בעודה ארוסה א"צ למאן.
והיא מותרת לבעלה החרש. עי' הה"מ והמל"מ תמה עליו מדברי הירושלמי פ' חרש שהביא הה"מ בעצמו בפי"א מהל' גירושין ואין ספק שנעלם הירושלמי הזה מהראב"ד ול"נ להליץ דהא אמרי' בגיטין דף פ"ט ע"ב לא מצאו דבר על בורי' מהו אמר ר"ה מגרש ראשון ונושא שני אבל מגרש שני ונושא ראשון לא מ"ט אתי למימר מחזיר גרושתו מן האירוסין ר"ש ברי' דר"א אמר אף מגרש שני ונושא ראשון מימר אמרי עייני רבנן וכו' וכ' רש"י בד"ה עייני בקדושי שני ובאמת יש לפרש טפי דאמרו דעייני בקידושי ראשון שלא הי' אלא קלא בעלמא דלא מצאו הדבר על בורי' דלא הי' קידושין כלל מעיקרא אבל בקדושי שני כיון דקדושין וודאי הוי קידושי תורה לא יאמרו דעייני בה' שהוא טעות וע"ש במהרש"א שכ' דמשמע דהתוס' מפרשי' כן וכ' שם ישוב מה דדחיק רש"י שפ' כן ואין להאריך פה ולפי"ז י"ל דהראב"ד הי' מפ' כן בסוגי' וא"כ הוא לר"ש ברי' דר"א דמתיר שם לחזור לראשון משום דאמרו עיינו בקול א"כ קו"ח בנשואי חרש דעיקרו דרבנן וכמ"ש הה"מ אבל ר"ה שם דקיימ"ל כוותי' יש מקום לומר דאם בקלא חיישי' ואסורה לחזור לראשון גם בחרש כן ולפי"ז הירושלמי מצי סבר כר"ש שפיר קאמר דמותר לחזור לראשון והראב"ד שפיר משיג דהא אנן כר"ה קיימ"ל כמבואר לקמן פ"ט מהל' אישות ובזה הוצרך הה"מ לומר דהכא בחרש דעיקרו דרבנן מותרת לחזור לראשון גם לר"ה כנ"ל ברור.
א"א שפשטה ידה וכו' חזקה. והראב"ד חולק שאינה נאמנת להנשא ועי' ברא"ש סוף נדרים שכ' ועוד נ"ל טעם טוב דהלכתא כרה"מ דאפי' למ"א היא תובעת שיגרשנה בעלה וחיישי' שמא עיני' נתנה באחר ותנשא לאחר שיגרשנה בעלה אבל וודאי חזקה שלא תאמר אשה לבעלה גרשתני להפקיע עצמה בטענת שקר להיותה באיסור א"א כל ימי' ועי' בשו"ת מהר"ש כהן סי' מ"ב שתמה מאוד דאם אי' לזה הטעם מה פריך הגמ' בנדרים השמים ביני לבינך למ"א תהוי תיובתי' לרה"מ דלמא התם שאני דאיכא תרי טעמי חדא דאינה משקרת ועוד כמ"ש הרא"ש ע"ש שהאריך ול"נ דהרא"ש לא בא ליתן טעם על רה"מ דהא רה"מ קאמר טעמו משום חזקה ולא הזכיר כלל טעם הרא"ש אלא דהרא"ש בא ליתן טעם לאפוקי מפי' הראב"ד אליבא דרה"מ דלא מועיל הך חזקה להנשא ולזה בא הרא"ש לומר דליתא לפי' הראב"ד דהסברא נותנת איפכא כיון דרצונה להנשא לאחר והגיע זמן הנשואין ולא חזרה וודאי דקושטא קאמרה שלא תעמוד כ"י באיסור ובזה סרה כל הקוש' מה שקש' על הרא"ש ז"ל. ושי' הראב"ד נ' דגם הוא סובר דדינא דרה"מ אף להנשא קאמר אלא דס"ל להראב"ד דלית הלכתא כרה"מ כיון דרבא מק' עלי' דרה"מ וס"ל דלחומרא דקידושין תופסין בה בהא קיימ"ל כרה"מ אבל עיקר דינא להנשא וליטול כתובה לא ס"ל כוותי' דרה"מ ועי' בלח"מ מה שמק' על הראב"ד ולפמ"ש לק"מ. ועפי"ז יש מקום להציל דברי רבינו ירוחם שהביא הב"י באה"ע סי' י"ז מה שתמהו עליו כמ"ש בלח"מ דלשי' הראב"ד י"ל כמו דאמרי' בגמ' גיטין דף פ"ט דעיינו רבנן בקידושי' ופירש"י בקדושי שני ע"ש ועמ"ש בסמוך ונ' אף דר"ה חולק ולא ס"ל סברה זו דיאמרו דעיינו רבנן היינו משום דקדשה קדושי תורה משא"כ בפשטה ידה וקבלה קידושין למאן דלא ס"ל חזקה דרה"מ ולא אתינן עלה אלא מצד חומרא רשאי ראשון שהחזירה ויאמרו דעיינו רבנן בקידושי שני ומש"ה שפיר כ' הרי"ו וצריכה גט משני אם תשאר עם הראשון ודוק.
המקדש אשה וכו'. עי' השגת הראב"ד והה"מ כ' די"ג בדברי רבינו בא אחר וקדשה ואח"כ נשתחררה וכו' ועי' בל"מ דגי' זו א"א ליישבה כלל מני' ובי' ובס' המקנה באה"ע סי' מ"ד פי"ב כתב ליישב גי' זו ע"פ מה דמסקי' בקדושין דף ס"ז ע"ב דכל עריות דלא תפסי קדושין ילפי' לה מכל אשר יעשה הוקשו כל העריות כולם לאחות אשה וא"כ לא ילפי' משם אלא חייבי כריתות משא"כ בח"ש וחב"ח דאין בו חיובי' כ"א אשם א"כ תפסו קדושי שני וכ"כ בס' פ"י בגיטין דף מ"ג ד"ה אמר ר"ח אלא שכ' שם דהא דקימ"ל בעלמא קדושין תופסין בחייבי לאווין היינו חייבי לאווין דעלמא אבל ע"י קדושין בלא"ה לא משכחת קדושין אחר קדושין כיון שתפסו קדושין של ראובן הרי היא ברשותו ואין לה יד לקבל קדושין מאחר עכ"ל ובס' אבני מלואים כ' שנעלם מבעל פ"י סוגי' ערוכה בקדושין שם שהרי שם מקשה א"א נמי איכא למיפרך שיש לה היתר בחיי אוסרן א"כ מוכח דאי לאו דהוקשו כל העריות לאשת אח גם באשת איש הי' תופסין הקידושין אע"ג דכבר נתקדשה ע"ש. ובאמת יש להליץ דודאי דאין לה יד כאן שהקדושין תופסין בה רשות המקדש עליו ואם נתן לה רשות להתקדש סד"א דקידושין תופסין ובלא"ה נ"ל דכונת הפ"י דאף דקימ"ל דלא כר"ע דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאווין אבל בכה"ג דכבר קדשה לא קיימ"ל כר"ע מסברא שכ' הפ"י וסברא זו ע"כ מוכח אליבא דר"י במתני' דיבמות דף מ"ט דאי"ל כל שחייבין עליו מיתת ב"ד ותנן שם אמר רשב"ע מצאתי מגילת יוחסין וכ' בה איש פלוני ממזר מא"א וכ' התוס' שם ד"ה איש הא דלא נקיט חייבי מיתת ב"ד סתם דא"א לרבותא נקיט דאע"פ שהוא קל משאר חייבי מיתת דהוי בחנק ויש לו היתר בחי' אוסרה ולכאורה יש להק' באמת מנ"ל לר"י בא"א דקיל מכולה דהוי ממזר וע"ש בתוס' ד"ה לכתוב רחמנא אלא דס"ל לר"י דוודאי א"א כיון דתפסה בה קידושין שוב אין קידושין חל וא"כ סברא זו אמרי' אליבא דאמת אליבא דכ"ע ובזה יש מקום לפרש הא דאמרי' בקידושין דף ס"ח לקולא ולחומרא לחומרא מקשי' דמהכ"ת נימא בא"א דתופסה בה קידושין ולמילף מנדה ודוק קצרתי.
באוכל או בכלי. מה דפשיטא לרבינו דבכלי ג"כ בעי' שו"פ הרשב"א בשבועות מספקא לי' כיון דקיימ"ל יצא כלים למה שהן לענין שבועה גם בקידושין י"ל דבכלי לא בעי' פרוטה ובס' אבני מלואים מסיק להלכה דגם בכלי בעי' שו"פ.
יראה לי. ועי' בפ"י ריש קידושין בתוס' ד"ה בש"א בדינר מביא ראי' לדברי רבינו דאל"כ ק' דמוכח כי אתשול לענין קיבל הקידושין מאחר אתשל דאי לענין קידושין ראשונים לפ"מ דקיימ"ל כשמואל דחיישי' שמא שו"פ במדי ה"נ איכא למיחש שמא שוה דינר ע"ש שהאריך ולשיט' רבינו ניחא דמיירי במידי דמאכל ואין זו ראי' די"ל דנ"מ גם בתחילת הקידושין וכגון נתן הוא ואמרה היא ודומיהן שקידושין אינם אלא מספק ופחות משוה דינר לב"ש אינה מקודשת כלל דהוי ס"ס. עוד י"ל לפי מה דמסיק בס' שעה"מ בפסקין להוכיח מדברי רבינו במפרש ואומר לה הרי את מקודשת בכלי זה ששו"פ ובאותו מקום אינו שו"פ אפי' שו"פ במדי אינה מקודשת שדעתו ודאי היתה שתהא שו"פ במקומו וא"כ א"ל דנ"מ בכה"ג. ודע שכך מפורש בחי' רשב"א להדי' בדף י"ג בד"ה והיכא דשדך ומסיק שם ג"כ כדברי רבינו דהיכא דקדשה בדבר שאינו מתקיים או באמר לה ששו"פ דליתי' לחששא דשמואל בכה"ג והרב הגאון מ"ו זצ"ל כ' בחי' דלפי טעם התוס' בדין דשמואל משום דחיישי' למ"ע יש מקום לומר גם במפרש יש לחוש למ"ע ודוק ועי' בלח"מ.
המקדש אשה בפחות מפרוטה. כ' הה"מ משנה דנ' קרוב ללשון רבינו והיינו משום דמתני' שם קתני המקדש ב' נשים ברישא ואמרי' שם צריכה דא"א שו"פ איידי דקנפיק ממונא מיני' וכו' אבל פחות משו"פ אימר יודע שאין קדושין תופסין וכי קא משדר סבלונות אדעתא דקידושין קא משדר וצ"ע על רבינו מפני מה שינה לישנא דמתני' בדרך זו ואצ"ל זו ונראה לפי מה דקיימ"ל כשמואל א"כ י"ל בהיפך ל"מ בקידש אשה אחת בפחות מפרוטה מעט דטעה וסבר כיון דבמקום קרוב הוא שו"פ אע"ג דכאן אינה שו"פ מקודשת ולא שלח הסבלונות לשם קידושין משא"כ במקדש ב' נשים בפרוטה אחת דלא שכיח שיהי' במקום קרוב שוה ב' פרוטות וסד"א דשלח סבלונות לשם קידושין והתלמודא רצה לשנוי' אפי' ליתא לדשמואל וק"ל. וגם י"ל דבאמת הו"מ לשנוי' בגמ' דבין פרוטה לפחות מפרוטה מעט טעי אנשי משא"כ מחצי פרוטה לפרוטה לא טעי אינשי.