לפיכך חתן כו'. עיין בר"מ פ"ו מהלכות סוכה הלכה ד' ובהמ"מ שם שכתב דיש מ"ש והוא שיהיה בענין שאם ישבו בסוכה יתבטל קצת מאותו מצוה ול"נ כן מדברי הגאונים ולא מדברי רבינו אלא בכל גווני פטורים כל זמן שעוסקים במצוה ודלא כמו שכתב הרמ"א באו"ח סימן ל"ח סעיף ח' וע"ש במג"א אות ט'. ונראה לענ"ד ראיה לדברי הרמב"ם דבגמרא ברכות דף י"א ע"א מקשה הגמרא מי לא עסקינן דקאזיל לדבר מצוה ומקשים המשכילים א"כ ל"ל קרא דהא מסברא ידעינן דהרי איצטריך קרא לפטורא ש"מ דסברא חיצונה הוא לחיובי ועי' בחידושי רשב"א שם. ולפי שיטת הרמב"ם י"ל דודאי הסברא חיצונה דאם אפשר לקיים שניהם דחייב ואם א"א אלא דצריך לטרוח סברא חיצונה דפטור א"כ קאמר שפיר הגמרא בלכתך בדרך ממעט עוסק במצוה גם באפשר לקיים שניהם דא"צ לטרוח דבא"א לקיים שניהם מסברא ידעינן דפטורים לפי"ז מקשה שפיר מנ"ל דאסור להורות נגד הסברא לקולא דילמא אתי להורות נגד הסברא לחומרא דהיינו גם בצריך לטרוח דמסברא ה"א דפטורים קמ"ל קרא דחייב ומשני לכתוב רחמנא בשבת ובלכת כו' אע"כ דהקרא לפטורא וע"כ גם לאין צריך לטרוח וכדעת הרמב"ם ז"ל:

פטור מקריאת שמע כו'. הנה לדעת רש"י הך פטור אם רוצה קורא ואין כן דעת התוספות אלא דאינו רשאי להחמיר והרא"ש הקשה על רש"י מהא דאמרינן בגמרא הכא חוץ לד' אמות אסור. וראיתי למופת הדור בספר ביאור מרדכי שכתב דרש"י מודה בק"ש דמשום כוונה הוא דאסר רשב"ג לחתן להחמיר ע"ע משום דמיחזי כיוהרא גם באונן אסור להחמיר ולפ"ז הא דקאמר חוץ לד' אמות אסור קאי על קריאת שמע ואליבא דרשב"ג ע"ש. וצ"ל לדבריו דרש"י פסק כרשב"ג דלא כהרי"ף והרמב"ם אלא כדעת הרא"ש וגם לענ"ד לולא דבריו הקדושים י"ל דגבי אונן מודה רשב"ג דלא חשדינן ליה שהוא עושה לשם יוהרא אלא להצדיק מעשיו: וליישב קושיית הרא"ש על רש"י נראה לי דהנה הא דתנן ומן התפילין מקשה בירושלמי הא אפילו ביום ב' אסור להניח תפילין אלא בגין דתני דא תני דא כ"ה הגי' לפנינו שבירושלמי (ובחידושי רשב"א יראה שהיה לו גירסא אחרת) ונ"ל פירושו דהירושלמי לטעמיה אזיל דא"ל פירוש המתניתין דאינו רשאי דדריש מקראי למען תזכור את יום וכו' א"כ מש"ה תני תפילין בהדייהו להורות דכאן הוי דומיא דתפילין דמה בתפילין אינו רשאי להחמיר אף דכאן כן והא דלא תני בהדיא אינו רשאי משום סיפא דנושאי המטה דלא שייך רק לשון פטור ולשיטת רש"י ע"כ צ"ל הא כדאיתא והא כדאיתא דתפילין הוא לאיסורא א"כ מיושב קושיית הרא"ש הא דקאמר הגמרא חוץ לד' אמות אסור קאי על תפילין וגם בלא"ה לפי גי' דידן גרסינן חוץ לד' אמות פטור ובלתי ספק כן היה גי' רש"י ומה דדחיק ליה לרש"י לפרש דלא כהירושלמי יש לומר דמשמע ליה לרש"י דגמרא דידן חולק בזה מדמקשה שם בגמרא מוטל לפניו אין כו' ורמינהו כו' ולפי מאי דס"ד דמקשה דוקא מוטל לפניו קשה מ"ש מוטל לפניו מאין מ"ל ולפירש"י ניחא דמוטל לפניו א"א להסיר טרדותו משא"כ כשאין מוטל לפניו וע"ש בצל"ח ודו"ק:

לא פשטה תקנה זו בכל ישראל כו'. עי' בכ"מ דלא בטלו לתקנה מש"ה חסידים ואנשי מעשה אשר להם כח נוהגין סלסול בעצמם וטובלים טבילת קרי ועיין בד"מ סימן פ"ח וכבר אמרו אשרי הנזהר בו ודורשי רשומות רמזו בקרא יראת ה' טהורה היינו כשהיא בטהרה עומדת לעד ולא ינתק קשר היראה. והנה ראיתי להעתיק פה מה שמצאתי בכ"י מגאון אחד מיוחד הרב מו"ה מהר"ם ה"ב שנדרש מאנשי מעשה הנוהגין בטבילת קרי אם נמצא עליו דברים החוצצים וכן אם צריך לעיין קודם טבילה מדברים החוצצים ופלפל בחכמה והסכימה דעתו הרמה הואיל ואינו אלא מנהגא א"צ להקפיד ע"ז ואינו חוצץ דמעוט המקפיד אינו אלא מדרבנן ומביא ראיה לאיסור מהא דאמרינן יבמות דף מ"ה ע"ב ההוא דהוו קרו ליה בר ארמאה וקאמר ריב"ל מי לא טבל לקריו והנה בטבילת גרים אמרינן שם דף מ"ז דחוצץ כל דבר החוצץ בנדה וא"כ מה קאמר מי לא טבל לקריו הא לקרי אינו משגיח בדברים החוצצים ובטבילת גר לא מהני א"ו דגם לטבילת קרי מעכב כל דבר החוצץ בנדה שוב הביא שם מה שהקשה לו חכם אחד ע"ז דאכתי קשה הא ריב"ל גופא אמר בגמרא מאי טיבן של טובלי שחרין דדי בט' קבין א"כ איך אמר שם מי לא טבל לקריו הא לקרי לא צריך טבילה כלל. ולענ"ד דזה טעמא דהר"מ והרי"ף ז"ל דפירשו שם מי לא טבל לקריו כו' היינו כיון דחזינן דמקיימי מצות א"כ ודאי דטבלו כמשפט לשם גירות עיין ברמב"ם פי"ג מהל' א"ב ובטור יו"ד סימן רס"ח וב"י שם ומפאת קושיא זו היתה הוכחה לפירושם. ואפשר דגם דעת התוספות כן דלא הקשו שם רק אנדה דבזה לא מסתבר סברת הרמב"ם: אכן המעיין בירושלמי ס"פ האומר הביאו בעל מ"ע פי"ג מה' א"ב יראה דכך היה מנהגן לטבול כל גר מקריו הואיל ומזוהם היה בזנות כדגרסינן שם אתיא דריב"ל כב"ק אין גר עד שיטבול לקריו מ"מ העלה שם להלן כיון דאינו אלא מנהגא א"צ לחוש לדברים החוצצים. וצ"ע בהא דאמרינן ר"ה דף י"ז חייב אדם לטהר את עצמו ברגל ופסקו הרמב"ם בסוף הלכות טומאת אוכלין דחיוב גמור הוא אלא שאין לוקה ועיין מל"מ הביא שיטת הפוסקים דמה"ת הוא. הגם דכתב הר"מ הטעם משום דעולין לרגל והלכתא למשיחא עכ"פ אנו עושין זכר וטובלין עצמינו יש לדון דצריך לדקדק מדברים החוצצים הגם דאמרינן בטבילת קרי דא"צ לדקדק ומהא דאמרינן ברכות דף כ"ב ע"ב דר"ח טבל במעלי יומא דפסחא להוציא רבים י"ח ולא טבל נפשיה מטהרת רגל משמע קצת דאינו אלא מצד מנהגא ולא מדינא א"כ דין אחד להם טבילת קרי וטבילת ערב הרגל דא"צ לדקדק על עניני חציצה לפי הסכמת הגאון הנ"ל וכן הסכים ג"כ הגאון מ"ו להלכה ועיין במס' יומא דף ל' ע"ב א"ל אביי לר"י לר"י דאמר סרך טבילה היא זו חוצץ או אינו חוצץ א"ל כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון וע"ש בתוספות ד"ה חוצץ משמע קצת דגם בטבילת קרי צריך לדקדק מדברים החוצצים וצ"ע: