בסנדל מסומר וכו'. במס' ביצה דף ט"ו ע"א אמר אביי סנדל המסומר אסור לנעלו ומותר לטלטלו והתוי"ט שם תמה על רבינו פה שלא הזכיר דאסור לנעלו ולא כתב רק לא יצא בו, ונ' דעת רבינו דהנה הר"ן בשם הרשב"א דעתו דסנדל המסומר שלנו אעפ"י דלא דמי לסנדל שבימיהם אעפ"כ אסור וכ"מ דעת הרי"ף מדהעתיק דיני סנדל והרא"ש חולק בזה וכן בש"ע לא הביא דין סנדל המסומר וסובר רבינו דאף דמחמירים בסנדל שלנו אבל עכ"פ לנעלו מותר ומש"ה תנינן לא יצא דזה בכל סנדל המסומר אסור כנ"ל וסנדל שבימיהם לא שכיח:

כל שא"ח. עי' מ"ש בזה מס' שבת בספרי ש"י דף כ' ד"ה מתניתא:

בקמיע מומחה. ירושלמי אר"א אמר ר"י נאמן הרופא לומר רפאתי שניתי ושלשתי פ' דע"א נאמן באיסורין דרבנן וקמיע אף שאינו מן המומחה אין בו כ"א איסורא דרבנן כיון שהוא דרך מלבוש כמ"ש רבינו. ואפשר נמי משום דמלתא דעבידא לאיגלויי היא ואומן לא מרע אומנותו וצ"ע על רבינו שלא העתיק הך דירושלמי והרא"ש העתיקו:

שאין בה כרת. עי' או"ח סי' י"ג וראיית רבינו צ"ע מגמ' שבת דף קל"א ע"ב הואיל ובידו להפקירן ועי' בתוס' שם ד"ה ושווין ודו"ק:

לא יצא החייט וכו'. גרסינן בירושלמי שבת פ"ק דף ד' ר"י אומר אומן דרך אומנותו חייב הא שאר כל אדם יוצאים ומשמע מלשון זה דשאר ב"א מותרים לצאת לכתחלה. ועי' בטור או"ח סי' ש"א כ' דגם שאר ב"א אינם יוצאים לכתחלה וכתבתי בספרי ש"י דהטור סמך על התוספתא ועל הברייתא דבבלי דשאר כל אדם פטורין ע"ש ובק"ע ד"ה תמן:

מתעטף בעור. תוספתא ושם תני ספר סתם ועי' בק"ע ירושלמי עירובין כ"ז ע"א ד"ה הרי זה מעטף ומ"ש בספרי ש"י שם: