כדרך וכו'. ויבוא לצוד פי' לפמ"ש רבינו בפכ"ד הי"ג אם מתירין לו לטלטל הסולם שהוא כלי שמלאכתו לאיסור יבוא לעשות מלאכה דהיינו שיצוד ושפיר שייך דין זה הנוגע לדין מוקצה לטעם רבינו והראב"ד שכתב אין כאן מקום לזה שהשיג שם על טעם רבינו לטעמיה אזיל:

אם יש תורת כלי וכו'. עי' בחידושי הרשב"א שבת דף קכ"ו מחלוקת רש"י ור"ת:

מנעל וכו'. עי' ה"ה אפי' באינו רפוי מותר. ועי' בירושלמי פ"ק דביצה דף ה' ע"א לפי גי' הק"ע ופירושו מוכח דחולק על בבלי ודוקא ברפוי מותר אבל באינו רפוי לא וע"ש בש"י מ"ש שפירושו וגירסתו תמוה מאוד ולפ"מ שפירשתי אני שם אין כאן מחלוקת בין בבלי וירושלמי:

ומטלטלין כנונא וכו' כגרף של רעי וכו'. פי' דרבינו בא ליישב מה שנתקשו בו למה לא ינער האפר עם השברי עצים ומ"ש בחידושי רשב"א ליישב משום דהאפר מתפזר וכ"מ בתוס' ביצה דף כ"א ע"ב מ"מ קשה הא יכול לנערה במקום אחד בקרן זוית שבבית ואח"כ לטלטל האפר לבדו ולהניח השברים ודוחק לומר דצריך גם למעט האפר הנדבק בשברים לזה כתב רבינו דאם ינערנו אז הוי גרף של רעי אם יניח בבית שברי עצים ואפר אע"ג שאח"כ יוכל לטלטל אין עושין גרף של רעי לכתחילה כנ"ל ונסתלק בזה השגת הראב"ד ועי' הה"מ. והנה הרמב"ן סובר אליבא דרבא שרי לטלטל כנונא אפי' אם האפר שבה אינו ראוי וה"ק מטלטלין כנונא אגב קטמא ואע"פ שיש שם אפר שאינו ראוי וגם שברי עצים אפ"ה אין המחתה אסורה משום זה משום דהני מילי טפלים לכלי וכו' ול"ד לאבן שבכלכלה. וכבר הביא הר"ן דבריו בס"פ כירה ולשיטת הרמב"ן ודאי קשה למה לא ינער האפר והשברים ולמה אנו מתירין לו דבר שא"צ וכי עדיף מכלכלה ופירות בתוכה דאם יוכל לנער האבן שצריך לנערו אלא ע"כ דגם רמב"ן סובר כסברת רבינו פה דאם ינער בבית נעשה כגרף של רעי ומדברי רבינו פה משמע קצת דלא סבר כשיטת הרמב"ן וכן העלה הר"ן בשיטת הרי"ף ועכ"פ סברת רבינו נכונה ולא פליג רבא עליה דאביי אלא כשהוא בתוך המחתה ומכוסה אבל בבית הוי כמו גרף של רעי:

חוץ מגרוגרת וכו'. עי' בהגהת רמ"א או"ח סי' ש"י דאפי' גרוגרות וצמוקים בשל נכרי מותר אם לא בדבר שיש בו חששא דמחובר ועי' מ"ש בזה בס"ד בש"י בפ"ק דשבת דף ז' ע"ב ד"ה וחרנא:

עי' בזה בש"ג ר"פ מפנין באריכות לפרש דברי הטור:

מותר להוציאו לכרמלית וכו'. הנה לשיטת רבינו דפסק בפ"א כר"י במלאכה שאצ"ל א"כ דוקא לכרמלית מתירין אבל לשיטת הפוסקים כר"ש במלאכה שאצ"ל א"כ יש מקום להתיר גם להוציאו לרה"ר משום גדול כבוד הבריות אבל בחד"ר כתב דאליבא דכ"ע אסור ברה"ר שלא התירו כבוד הבריות אלא בדבר שעיקרו בדרבנן אבל לא מלאכה שאצ"ל דעיקרו מן התורה ומאן מפיס דלמא עביד לצורך גופה דמשכחת לה לצורך כדאמרינן בירושלמי ע"ש שכ"כ בשם ר"ח. ומ"ש הה"מ בשם הרמב"ן דא"צ ככר או תינוק שלא ירבה בהוצאות ולשיטתו דפוסק מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור ודאי דצריך ככר ומטעם שכתב הרשב"א ולשיטת רבינו דפסק מלאכה שאצ"ל חייב משמע דס"ל כהרמב"ן מדלא הזכיר דבר מזה: