אבל תקנת חכמים היא שיזהרו במנהג אבותיהם שבידיהם וכו'. הכי אמרינן בגמ' ביצה דף ד' ע"ב והשתא דידעינן בקביעא דירחא מ"ט עבדינן תרי יומי משום דשלחו מתם הזהרו במנהג אבותיכם ע"כ: וכתב הצל"ח שם לדידן דלאו יום אריכתא הוא ובקיאינן בקביעא דירחא א"כ פשיטא שראוי להבדיל מיומא טבא לחבריה ק"ו מרב אסי דמספקא ליה ואפ"ה היה מבדיל ובגמ' לא מצינו שום חולק על רב אסי בהבדלה והאריך שם והביא מ"ש בחידושי הריטב"א בסוכה דף מ"ז והלכתא מיתב יתבינן ברוכי לא מברכינן דכתב דאתיא דלא כרב אסי דמבדיל ומקדש מיומא טבא לחבריה ולא חייש לזלזולי דיו"ט וסיים ואף דמלשון זה של הריטב"א משמע דבלא"ה קיי"ל דלית הלכתא כרב אסי לא זכיתי לעמוד על כוונתו ע"ש: ולי נראה דבלא"ה קשה על ר"א אף דלא חייש לזלזולי מ"מ למה לנו להבדיל הלא עכ"פ יום הב' אסור במלאכה אי מספיקא אי ממנהגא. ועי' בשטה מקובצת שיש כאן חשש ברכה לבטלה. ונראה דס"ל לרב אסי כרב ששת בריה דרב אידי שבת קי"ד ע"ב דאילולי שבות רחוקה לא התירו היינו דוחין שבות דתקיעה ביוה"כ שחל להיות ע"ש כי היכי דלהוי ידעי דיוה"כ קיל משבת והיינו משום דצריך להודיע לעם גם הדברים שמקילין בהן ביום האיסור וא"כ גם בשני י"ט של גליות דיום השני קיל מיום הראשון בכמה דברים דנולדה בזה מותרת בזה וכיוצא בה וא"כ ראוי להבדיל להורות לעם די"ט ב' קיל מיום הראשון ואף שכתבו התוס' שם בשבת סוף ד"ה ליתקע והא נמי לא בעי למפרך וליבדל במ"ש דלידעו דחלבי שבת קריבין ביוה"כ דהא אפילו מבדיל בבהכ"נ ברבים אין פירסום בהבדלה כמו בתקיעה ע"כ, דמשמע מדבריהם דהבדלה לא הוי היכר מ"מ ס"ל לרב אסי כיון דהשתא אי אפשר בענין אחר למיעבד היכרא אחריתא יש לנו למעביד היכרא בהבדלה מיהת וגם אפשר דרב אסי ס"ל דגם בהבדלה איכא היכרא ולפי מה דאסקינן שם בגמרא אלא מחוורתא כדרב יוסף דאין דוחין שבות להתיר א"כ למה לנו לתקוני ברכת הבדלה משום להודיע לעם היתרא ושפיר כתב הריטב"א אף דר"א ס"ל כר"ש בריה דרב אידי אנן לא קיימא לן כוותיה כנ"ל:

שלא היו שלוחי תשרי וכו'. פי' שאע"פ שיש תשרי שהיו הולכים אחד עשר יום כגון ר"ה שאירע בשבת צריכין אנו שיהיה המקום שכל שנה ושנה יכולין להגיע וכו'. ד"ע: