לפי שאסור להשתמש לנ"ח. ושיטת הרז"ה דתשמיש קדושה מותר להשתמש לאורה ואעפ"כ מדליקין בהן בשבת משום דלא שכיח תשמיש קדושה בחצר כמ"ש הפ"י ועי' בתוס' שבת דף כ"א ד"ה ומותר ובס' זרע יעקב ועי' במל"מ פ"ב דתרומות ומ"ש בס"ד:

ומותר להדליק נ"ח מנ"ח. והראב"ד השיג דאפילו בקינסא מותר. ועי' בלח"מ שהאריך בזה. ומ"ש דרבינו מפרש פ"ג מה' מעשר פי' אחר דלא כרש"י בהא דאין שוקלין כנגדה דינרי זהב שבת דף כ"ב וגם למה כתב רבינו שם הטעם משום גזירה הא למ"ד בקינסא אסור וכפסק רבינו אין צריכים לזה. נראה לי דבאמת יש סייעתא לפירש רבינו מהא דגרסינן בירושלמי פ"א דמעשר שני הלכה א' דבעי שם אחין שחלקו והיתה לו סלע מסויימת מהו משמע דלא כפירש"י וגם משמע דגם רבינו גורס סלע ובעיקר הבעיא שם פסק רבינו להחמיר והראב"ד חולק בזה ופי' הא דגרסינן שם בירושלמי אשכח תניא מותר פי' דבא לפשוט להקל ורבינו דפסק לחומרא נראה משום דס"ל דעיקר הטעם משום ביזוי מצוה וסובר דאיסור תורה הוא דהא אמרינן בשבת אבוהון דכולהון דם וה"נ משמע שם בהא דאמר גזירה שמא לא יכוין משקלותיו ואי ביזוי מצוה דרבנן היא הוי גזירה לגזירה אלא ודאי דמה"ת הוא ומש"ה פסק רבינו להחמיר כנ"ל ודלא כהה"מ שם שנתקשה בדברי רבינו. שוב מצאתי און לי שכ"כ המבי"ט בקרית ספר וז"ל אי טעמא משום ביזוי מצוה אפשר דהוי מה"ת דהא אבוהון דכולהון דם וא"כ הראב"ד דפסק שם לקולא משום דס"ל דביזוי מצוה איסור דרבנן בעלמא הוא והא דאמר אבוהון דכולהון דם בדרך אסמכתא היא ומש"ה כתב שם רבינו הך טעמא להורות לנו דביזוי מצוה יש בו איסור תורה. ועפ"ז יובן היטב דרבינו פסק הכא דבקינסא אסור משום ביזוי מצוה דרבינו אזיל לטעמא דביזוי מצוה הוא איסור תורה וא"כ גבי נרות חנוכה מחמרינן והראב"ד לטעמיה דהוא פסק שם דעיקר ביזוי מצוה אין כאן איסור תורה וגם בחנוכה מקילין אפילו בקינסא כנ"ל: