והקלבונות אינן כשקלים כו'. ור"מ דס"ל דכשקלים כמו שהביא הכ"מ בשם הירושלמי היינו משום דר"מ לטעמיה דסובר דקלבון הוא ד"ת כדמשמע בירושלמי עי' של"ד ובש"י:

בני העיר כו'. עי' כ"מ ובספרי ש"י:

כשיסתפקו ממנה. עי' כ"מ הארכתי בזה בש"י דף ז' ע"א ד"ה אנן תנינא. ומ"ש הכ"מ למה פרט רבינו עה"נ י"ל דכל שאר איה"נ כיון שיש לו קנין בגוויה יצא עי' פ"א מה' חוה"מ. ומ"ש בכ"מ והוא חייב לשלם לבעלים שנים כלומר אם לא נתרמה וכו' פי' שהנגזל או הנגנב לא הפריש עדיין לשקל רק שהיה לו חצי שקל חולין וגנב או גזל ממנו:

המפריש שנים כו'. עי' בפ"ה מה' פסולי המוקדשין ה"ו בלח"מ שם מה שנתקשה בדברי רבינו ועי' בנזיר ירושלמי פ"ה ה"א בפ"מ ד"ה אותו:

נמצאו מחצה למחצה כו' יפלו לגוזלי עולה. עי' כ"מ מה שכתב בשם הר"ע בשם הירושלמי ומתוך דבריו נתקשה על רבינו ובאמת צל"ע דסיום דברי הר"ע לא נמצא בירושלמי שלפנינו אלא ה"ג שם האשה הזאת במה היא מתכפרת דאולי באמת הוא מהקינין ומהיכן בא לה הכפרה אמר ר"י תנאי ב"ד המספק את הקינין הוא מספק את הפסולות, ופי' הדבר דהא ודאי ידוע היה לכהנים מספר הנשים שנתנו קיניהן והיו מקריבין לשם בעליהן וכמ"ש התויו"ט במשנה ז' פ"ז דשקלים ד"ה ועל הקינין דגם בקרבנות יחיד היתה תקנת נביאים ראשונים להקריבן אע"ג שאין עומדת על גבו וגדולה מזו אמרינן בנדרים דף ל"ח הכל צריכין דעת חוץ ממחוסרי כפרה וע"ש בתוס' חדשים ויותר ממספר לא היו רשאים להקריב וקושית הירושלמי אינה אלא מאין יקחו המעות וע"ז משני תנאי ב"ד הוא שיתנו המעות המספק את הקינין וכיון שנתן המעות הכהנים הקריבו מספר הקינין והחטאת נאכלת. ודברי הרע"ב שכתב וחטאת לא תהא נאכלת לא הבינותי וצ"ע. והא דאמר ר"י תנאי ב"ד הוא המספק את הקינין כו' הוא אליבא דר"י משא"כ לר"ש הצבור משלמין ולא המספק ורבינו כתב בפ"ד ה"ד פסק כר"ש. ועפ"ז מיושב קושית הכ"מ דרבינו סובר דלא כרע"ב אלא דנאכלת וא"צ להביא דמקריבים עליה הקינין אלא לפי מה שהבין הרע"ב דאינה נאכלת שפיר קשיא ליה להכ"מ דחדושא כזאת לא הו"ל להשמיט ואפשר דס"ל לרבינו דגם ר' יוסי מודה בזה דהמספק לא היה צריך להשלים כ"א הפסולות והאבודות שלא יפסיד ההקדש אבל באבוד כה"ג שהדבר עכ"פ יפול לגוזלי עולה ואין ההקדש מפסיד ופשוט הוא כנ"ל. ומ"ש עוד הרע"ב הא דתנן יפלו לקרוב למ"ד רוב וקרוב הולכין אחר הרוב מיירי בשוין וזה צ"ע א"כ לא הו"ל לרבינו למיסתם ולא פירוש דמיירי בשוין ובספר של"ד רצה לומר דהכא לא שייך לילך אחר הרוב שהרי המעות אין ידוע מתי נפלו והקופות עבידי דמשני לשעה קלה שהרי תדיר הכל באים ונתנו שם מעות דרך משל אף אם עכשיו איכא מעות טפי בשופר דנדבה אפשר ששעה אחת קודם לכן לא היה כ"כ אלא בשל שקלים היה טפי וכיון שאין הרוב ברור אזלינן טפי בתר הקרוב וצ"ע דבריו. דא"כ אכתי תקשה במע"מ למה לא אזלינן בתר רובא א"ו דמיירי בשוים. ועמ"ש בזה בס"ד פט"ו מה' גזילה ואבידה: