מחוברין בעור אחד. הוא לשון הברייתא מנחות דף ל"ד ע"ב ה"כ כותבן על ד' עורות ומניחן בד' בתים בעור א' ופירש"י בד' בתים בעור א' שמפשיטין עגל קטן ולוקחין חתיכת עור ומניחין אותו בדפוס לייבש ונוטלין את הדפוס ונעשה בתים מאליהן ולא נתבאר בברייתא זו דאם לקח שני עורות ותפרן ועשה מהם ד' בתים אם יש לפוסלם בדיעבד ובשו"ת הרמ"ע סי' ל"ח דף כ"ג ע"א וז"ל עוד שמעתי שיש כאן מתחכמים לעשות הבתים של ראש בד' עורות ואפשר שיצא להם זה ממה ששנינו במסכת כלים פ' ח"י תפלה ד' כלים כו' ואין זה דקדוק נכון שהרי מפורש בברייתא מניחן בד' בתים בעור אחד ואין ספק שכך היא מצותה ואין זה לעכב אלא אפילו על ד' עורות כשירים ובלבד שיהיו תפורים ואם לא תפרן עד שישובו כעור אחד פסולים כי אין ללמוד יותר מזה מאותו משנה. והנה לפי מה שכתב הפ"ח אה"ע סי' קכ"ה תוספתא נקרע כשר נתקרע פסול רשב"א אומר מדבק את הקרעים ופלוגתתם גבי גט וקיי"ל כת"ק דדיבוק אינו מועיל והתוס' במס' סוטה מדמה תפירה לדיבוק וא"כ לת"ק דלא מכשר בדיבוק גם תפירה לא מהני. ומעתה י"ל דלדידן דקיי"ל כת"ק דדיבוק לא מהני א"כ ה"ה תפירה לא מהני א"כ י"ל שפיר הא דבעינן כאן עור א' עור שלם ממש בעינן מתחלתה ולא מהני תפירה וממתני' שם אינו ראיה די"ל דאתיא כרשב"א ושפיר יש מקום לדברי הב"ח ולפסול התפילין שלא נעשה הד' בתים של ראש מעור אחד ויש עוד להאריך בזה:

עד שמוחק היתר כו'. אפילו באמצע תיבה איירי ולא קשה דאם יניח חלק תראה תיבה אחת כשתי תיבות שהרי במלאת וחסרות איירי ובמלאת וחסרות הם וא"ו יו"ד והם קטנות ודקות ואינם תופסים אלא מקום מועט ובכל שהוא שיעבה האות מלפניה או מלאחריה לא יראו כב' תיבות ואין בזה שינוי אות ולא שלא על הסדר הרדב"ז בתשו' ח"א סי' פ"ב כנה"ג סי' ל"ב: