ה"ז לוקה על גירושי'. עי' תמורה דף ד' ע"ב בהא דאמר כהנים טעמא אחרינא הוא ובדברי רבינו פ"א מה' תמורה. ועי' בתוס' מס' מכות דף ט"ו ע"א אם כהן הוא לוקה ואינו מחזיר ול"ל דאתי עשה ודחי עול"ת שאינו ש"ב דהא אי אמרה לא בעינא לי' ליכא עשה כלל ע"כ הנה הא דכ' דהוי ל"ת וע' היינו עשה דקדושים יהי' ועי' יבמות דף כ' ע"ב וצ"ע ומאי דדחיק להו להק' קושי' זו הלא הקושי' ותי' מפורש כתובות דף מ' ע"א אלא משום דיש מקום לומר כיון שכבר נשא אותה אע"פ שגירשה כבר קיים מ"ע ולו תהי' לאשה וכמ"ש בס' הפלאה במס' כתובות שם דהך דלו תהי' לאשה לא עדיפא ממ"ע דיבמה יבוא עלי' דבביאה ראשונה כבר קיים המצוה וא"כ י"ל דעל גרושה לק"מ אלא דעכ"פ מ"ע דכל ימיו איכא הכא בעמוד והחזיר קאי שפיר מק' התוס' ובפי' הא דאמרי' אי בעי אמרה לא בעינא לי' כ' בת"י שם משום דהיא מוזהרת ג"כ כמו שהוא מוזהר א"כ ע"כ אסורה לו ע"ש ומדברי רבינו לא משמע כן בהלכה ה' והיינו משום דא"כ בקטנה דאינה מוזהרת הי' לנו להתיר ועי' בס' הפלאה שם ואין להאריך. ויש לנו לדון הגם דקיימ"ל כשם שהוא מוזהר כך היא מוזהרת אי אמרי' ג"כ בשניות דרבנן דהיא מוזהרת עליו דאולי לא תקנו חכמים כן וביותר לפי שיטת הרא"ם שהביא בת"י בסוף נדרים גבי האמרת טמאה אני לך דזונה לא מוזהרת מכהן אלא כל היכא דאיהו מוזהר כדאמרי' ביבמות כל היכא דאיהו מוזהר איהי מוזהרת דלא יקחו כתיב וא"כ לא שייך סברת התוס' כיון דגבי דידי' עשה דוחה ל"ת ולא עביד אסורא גם היא לא עבדה איסורא ועי' תוס' גיטין דף מ"א מ"מ באיסורא דרבנן אע"ג דלא קיימ"ל סברא זו ועי' בתוס' חגיגה דף י"ד ע"ב וא"כ עכ"פ גבי איסורא דרבנן י"ל דהיא אינה מוזהרת ואמאי לא יבוא עש' וידחה ל"ת דרבנן וע"כ צ"ל דלא כפי' הת"י אלא כמ"ש רש"י דלא אלים הך עשה כיון דמצי לבטלו ע"י שאמרה לא בעינא.