והתניא וכו' והשאר פטורים - ואת אמרת מצטרפין לגורן אחר:

ברגלא - בשבת ששואלין הלכות הרגל ל' יום לפני הרגל:

להכא ולהכא - ומפטרי האחרים במנין הראוי:

וכי מטי עשרה - ובעי למקריי' י' קרייה חד כמרישא והתחיל למנות א"ב ג"ד והוי אחרון שהוא י"ט עשירי למנין אחרון ונפטרו בי' וט' ג"כ נפטרו במנין הראוי ול"ל לאוקמא בב' פתחים:

קסבר מאליו קדוש - אע"ג דקרייה חד והט' אחרונים לא הוו להו שום פטור הלכך אוקמוה בב' פתחים:

ולשני ליה כגון שמנאן זוגות - כשיצאו ב' קרנהו חד ולד' קרנהו תרי וכי מטי לט' נפקי י"ח והט' יצא בעשירי הלכך כולן פטורים דכל זוג וזוג איכא חד דמפטר בי' אחרון וחד דלא מפטר וכיון דאין יודעין איזה ט' חייבין כולן פטורין כדקתני מתני' [נח:] קפץ אחד מן המנויין לתוכן כולן פטורין:

קסבר י' למנין בהמות קדוש - דמן ה' זוגות ראשונים הוי ה' האחרון קדוש ואע"ג דהוא קרייה ה' ותו לא מפטרי ט' אחרונים והט' הוי חייבים ודאי:

אמיה דרב הונא - זכתב לבן חכם כמותו:

דשני ליה שמעתא - לרביה:

כשמעתיה ברגלא - שעלתה בידו תירוץ ההלכה לפני רבו כשמעתא דרביה דמנין הראוי וי' קדוש מאליו ברגלא שהיו העם מרובין ויצא טבעו:

מתני' יצאו ב' כא' - זה אצל זה ברוחב הפתח מונה אותם ב' ב' כאלו יצאו זה אחר זה:

ט' ועשירי מקולקלין - יצאו ב' בו' או בז' ומנה לשניהם כא' נמצא שהט' לחשבונו הוא עשירי לבהמות והי' הוא י"א ומש"ה הוו מקולקלין מלהקריב וירעו ולא דמי לקרא לי' ט' ולי"א י' הי' מעשר וי"א קרב שלמים דהתם נפיק א' א' וכי מטא ט' קרייה עשירי וי' קריי' תשיעי וי"א עשירי מבריר לכ"ע שהט' ט' והי' י' ואיהו הוא דשוגה וטעה הלכך קדוש העשירי במעשר גמור ושלפניו ושלאחריו קדושים מגזרת מלך כר"מ לקמן אבל הכא דיצאו ב' בתחלה ביחד דדמו כא' ולא מבריר עשירי הלכך לאו מעשר גמור הוא מאליו וכדאמרינן איהו נמי לא הוי הלכך מקולקלין. ואית דאמרי להכי לא הוו קדושים גמורים עשירי מעשר וי"א שלמים משום דמתכוין הוא דלא טעה ואמרינן במס' נזיר בפ' (ב"ש) ב"ש אומרים הקדש טעות הקדש [לב.] גבי מעשר טעותו ולא כוונתו וטעות הוא חדא דר"נ אמרה ואיתותב ועוד דשמעתא וסוגיא דהכא בגמ' לא מתוקמא בהכי שפיר:

וכי יש תמורה עושה תמורה - סבר ר"י דהאי י"א הוי תמורה דהאי י' כ"ד זה יהיה תחת י' דמי ואין תמורה עושה תמורה דכתיב והיה הוא ותמורתו [ויקרא כז] ולא תמורה דתמורתו בפרק קמא דתמורה [ה:]:

אמרו משום ר"מ - אינה תמורה שאם היה תמורה לא היה קרב דתמורת מעשר אינה קריבה במס' תמורה בס"פ אלו קדשים (תמורה כא.) דכתיב לא תפדה כי קודש הם [ויקרא כז] הם מוקדשים ולא תמורתן ובבכור כתיב וילפי' [מעשר] מינה:

למנין שלו - לזוגות זוגות קדושים ב' המעשרים ולקנטריס קדושים מאה העשיריי':

למנין בהמות - זוגות זוגות קדוש אחרון שבזוג א"כ ולקנטריס קדושים אותם היוצאים בפתח עשיריים כגון בכל ק' וק' קדושים י' ואם ניכרים הרי טוב ואם לאו ירעו כולן:

בשלמא למ"ד למנין שלו - חלה הקדושה מש"ה חלה קדושה קצת על הי"א שקרא י' וב' מקולקלים דלי' קרי ט' ולי"א י' ול"ד היכא דנפיק זא"ז וכי מטא ט' קרי ליה עשירי וכי מטי י' קרייה ט' וכי מטא לי"א קרייה י' דהתם מבריר י' שהוא י' גמור וקדוש קדושה ליקרב:

אלא למאן דאמר למנין בהמות קדוש - ובתר מנינא דידיה לא אזלינן מידי ביצא זוגות זוגות אמאי מקולקלין להויא (לבהמות עשירי גמור וכו') עשירי לבהמות עשירי גמורים והי"א חולין:

דלט' ט' קרי ליה - כלומר כל מה דקרי ליה לט' אפילו קראו י' ט' הוי ולעשירי עשירי הוו:

היכא דאכוון לאפקינהו הכי חשיב מנין:

למפרע שקרא לא י' ולב' ט' וכן עד עשרה ונמצא שקר לי' א':