והתנן אמרו לו משום ר"מ - לר"י אלו היה תמורה לא היה קרב דמכלל דלר"י קרב י"א שלמים דאי לא מאי מהדר ליה. וכ"ת לר"מ למאי [דס"ל] קאמר דה"ק דלדידיה דס"ל דקרב שלמים מש"ה עביד תמורה דלאו תמורה היא דאלו היה תמורה לא היה קרב:

שזה עושה קדושה ליקרב - שלמים עושים בהמה אחרת קדושה ליקרב אם המירה בהם וזה י"א אין עושין בהמה אחרת ליקרב דס"ל כי טעמיה דתמורת מעשר תמורה הוא ואין תמורה עושה תמורה:

אם מן הבקר - גבי שלמים כתיב בויקרא וקרא יתירא הוא דכתיב למטה ואם מן הצאן קרבנו ממילא ידעי' דלעיל מיירי בבקר אלא ה' דהבקר לרבות י"א לשלמים אם קראו עשירי:

הקדש לפניו מקדש - (הקדיש) המתפיס (תמימים) [בהמה] א' בתמורה לפניו מקדש קודם שהוא עצמו קדוש או לאחריו מקדש לאחר שהוא עצמו קדוש הוי אומר לאחריו מקדש ולא לפניו וטעות מעשר תמורה הוא הלכך י' שעדיין עצמו לא קידש היאך עושה את הט' קדוש גמור ליקרבץ והך ברייתא בת"כ וסתם ספרא ר"י פ' אלו הן הנחנקין:

בזמן הזה - דאין ראוי להקריב ומשום תקלה דלא ליתו למיכליה בלא מום לא אמרינן ירעו אלא ימותו:

לישדינהו - וישליכם לרעי' עד דנפיל ביה מומא:

קרא - השליח לט' י' קדוש דהא לא אפסדיה מידי שהרי במומן יאכלו:

לי"א עשירי אינו קדוש - דאפסדיה אימורין חזה ושוק דבעי לאותבינהו לכהן הלכך א"ל לא לעוותי שדרתיך ולדעת כן לאו שלוחי אתה:

אינו קדוש - דהאי נמי לעוותי הוא דבעי לאמתוני עד שיומם:

כדעת בה"ב - כפי שהשליח יודע דעת ב"ה אם עינו יפה תורם אחד ממ' ואם עינו רעה אחד מס' לתרומה גדולה שכך שיערו חכמים:

פיחת עשרה - שתרם א' ממ' בעין יפה או הוסיף שתרם אחד מס' תרומתו תרומה ואמאי לימא ליה כי פיחת עשרה והפסידו לא לעוותי שדרתיך: