לחם איקרי תודה - כדכתיב התודה חלות הלכך כי אמר מעות הללו לתודה הרי לחם בכלל דהא נמי תודה איקרי:

תודה לא איקרי לחם - וכי אמר מעות הללו ללחמי תודה לא הויא תודה באותו שם דהא לא איקרי לחם:

שניה אינה טעונה לחם - דהא קרבה חליפין דידה והויא ליה מותר תודת הראשונה אבל שלישית טעונה לחם דחליפין דשניה היא ושניה לא קרבה ולא הויא מותר תודה:

שתיהן אינן טעונות לחם - דתרוייהו שייכי באמצעית:

חליפין דהדדי נינהו - דמכח ראשונה באו כלן:

מאי וכן - פשיטא דכדין תודות לענין לחם כך דין חטאת לענין מתה בכה"ג:

דליכא למימר מרבה בחטאות הוא - דחטאת לאו בר נדר ונדבה הוא ואימא דכלן ימותו:

תודה שנתערב בתמורתה - דלא ידע הי תודה והי תמורה:

ומתה אחת מהן כו' - אבל אם שתיהן עומדות מביאן לעזרה וארבעים חלות עמהם ומתנה אם זו תודה הא לחם שלה וזו תמורתה ואם זו תודה יהא לחם שלה וזו תמורתה:

וקא בעי תלמודא אי דאמר האי גברא מתחלה הרי עלי תודה לא סגי דלא מייתי תודתו וכיון דלא סגי דלא מייתי יכול להפריש אחרת לאחריות הלכך לייתי בהמה עם הנותרת ולתני אי הך דקיימי תמורה היא האחרת שהבאתי תהא תודה זו לחמה ואי הך דקיימי תודה היא הא לחם שלה וזו האחרת אני מפריש לאחריות של זו שאם תאבד תהא זו תחתי' ויקריב הראשון ולחמה ושניה בלא לחם כדין המפריש שתי תודות לאחריות דאמרן לעיל השניה אינה טעונה לחם:

דאמר בקמייתא הרי זו ואין לה אחריות ולא מצי למימר הא תהא לאחריות:

למדין - היינו לוי בפ"ק דסנהדרין:

וכי מכניסין חולין לעזרה - ואי הך תמורה היא אשתכח דאייתי חולין לעזרה:

לייתי בהמה - אחרת עם הנותרת:

משום דקא ממעט באכילה דשלמים - דאין יכול לאוכלה להך אחרת אלא ליום ולילה והנותר ישרף דשמא תודה היא ואיכא למימר לאו תודה היא אלא שלמים שנאכלים לשני ימים ולילה אחד ושלא כדין שרפן ואייתי קדשים לבית הפסול:

לוי - היינו נמי למדין אלא קמייתא אמר ליה בישיבת שאר התלמידים וזו בינו לבין עצמו:

והא תיהוי מותר תודה - ותקרב בלא לחם: