ואם אמר הרי עלי תודה מן החולין ולחמה מן המעשר - מעשר שני:

יביא היא ולחמה מן החולין - דלחם שייך בתר תודה דכיון דאמר הרי עלי תודה מן החולין בע"כ מיחייב בלחם הלכך האי דהדר ואמר לחמה מן המעשר לאו כלום הוא:

תודה מן המעשר ולחמה מן החולין יביא תודה היא ולחמה מן המעשר יביא - וה"פ תודה מן המעשר ולחמה מן החולין יביא כמו שנדר ואם אמר תודה היא ולחמה מן המעשר יביא כמו שנדר ובגמרא מפרש [דהאי ד]קאמר יביא לאו [חובה] הוא דכ"ש אם [יביא] שניהם מן החולין [דשפיר] עבד אלא [אם רצה] קאמר:

ולא יביא - הלחם:

מחיטי מעשר שני - עצמו מפרש טעמא בגמרא:

גמ' סוף מילתא נקט - כוון לנדור תודה תחילה ואח"כ לחם:

כיון דאמר לחמה מן החולין - נימא נמי סוף מילתא נקט ויביא הכל מן החולין:

נעשה כאומר הרי עלי לפטור תודתו של פלוני - דאינו מביא אלא לחם ה"נ משמע הרי עלי מן החולין לפטור תודת מעשר:

יביא היא ולחמה מן החולין - וחייב ליה בתודה ולחמה אמאי נימא נמי נעשה כאומר הרי עלי תודה בלא לחם לפטור לחמו של מעשר:

הכי השתא כו' - דקיימא לן לחם גלל תודה ואין תודה גלל לחם:

אבל לא אמר תודה - אלא לחם לא מייתי מידי דתודה לא שייכא בלחם:

דלא מתני ליה נסכים בלא זבח - דלא הוי מצי למתני נסכים בלא זבח כופין אותו שיביא זבח ונסכים דהא יכול אדם להתנדב יין בפני עצמו כדאמרינן בפ' המנחות והנסכים תנא נמי תודה:

אמאי - כופין אותו להביא תודה ולחמה:

נדר ופתחו עמו - הוא עם הנדר פתח בחרטה כיון דאמר בתוך כדי דבור בלא לחם ודאי חוזר בו מן התודה ויודע הוא דאין תודה בלא לחם וכן זבח בלא נסכים ולא בעי לאתויי מידי:

תפוס לשון ראשון - וכיון דאמר עלי תודה מיד נתחייב בתודה ולחמה:

הריני נזיר מן הדבלה ומן הגרוגרות - ואין נזירות אלא מן היין:

ב"ש אומרים הרי זה נזיר - דתפוס לשון ראשון וכיון דאמר הריני סתם נזירות מיי משמע:

וב"ה אומרים אין זה נזיר - דנדר ופתחו עמו הוא:

אפי' תימא - הך ברייתא דקתני כופין אותו:

באומר - אילו הייתי יודע. שאין נודרין כך תודה בלא לחם:

לא הייתי נודר כך - אלא תודה ולחמה דהשתא ליכא למימר דלשום חרטה קאמר:

ומאי כופין - אותו כיון דדעתו להביא את הכל:

דקא בעי למהדר ביה - אחר שאמר לנו דבר זה:

ואומר אילו הייתי [יודע] (נודר) שכן - שסופי להביא שניהם לא הייתי נודר כלום:

שמור ושמעת - מפרש לקמץ:

בשלמא לחזקיה הא נמי איכא לאוקמי כב"ש:

אלא לר' יוחנן - מאי איכא למימר לתרוצי בהאי דתיקום כב"ה הא בהדיא קאמר דלא היה בדעתו להביא שניהם:

לעשות כך - לנדור תודה בלא לחם:

ופריך יביא - בתמי':

לא סגי דלא מייתי - לחם מן המעשר בתמי' הא ודאי אם הביא לחם מן החולין תע"ב:

הלקוחות - בירושלים ממעות מעשר שני לשום אכילת למעשר שני יביא:

אפי' מחיטין הלקוחות ממעות מעשר שני - קודם לכן לשם מעשר שני לא יביא ומתני' דקתני אלא ממעות מעשר שני שיקח חיטין לשם תודה ממעות מעשר שני ויביא:

מהיכא ילפת לה - לתודה דיכול להביא ממעות מעשר שני:

משלמים - דרחמנא קראה לתודה שלמים דכתיב תודת שלמיו מה שלמים באים ממעשר אף תודה באה מן המעשר אם ירצה: