תאמר בפסח דורות שטעון מתן דמים ואימורים - כדאמרי' בתמיד נשחט אך בכור שור וגו' למד על בכור ומעשר ופסח שטעון מתן דמים ואימורים:

כזה - של מצרים מה זה מן החולין אף לדורות מן החולין:

ליקו במילתיה - בהאי דסבר ליה דאין דנין אפשר משאי אפשר ואמאי חזר ודנו דין אחר:

ואי הדר ביה - וסבר דדיינינן אפשר משאי אפשר:

משום האי פירכא - דמתן דמים לאו פירכא היא:

פסח מדבר - שעשו בני ישראל את הפסח במועדו כבר הי' להם מזבח דבר"ח ניסן הוקם המשכן וטעון מתן דמים ואימורים למזבח ולא בא אלא מן החולין דעדיין לא היה להם מעשר:

ואי משום האי פירכא - דמתן דמים לאו פירכא היא דפסח מדבר יוכיח:

לדידך דאמרת אין דנין - בע"כ דיינינן ליה מיניה דהא אקשה בו קרא לכל הפסחים כדכתיב ועבדת כו' שיהו כל העבודות של חדש כזה:

והשתא נמי ליפרוך - וכי דנין אפשר משאי אפשר:

ובתרביצא אמור - בבית המדרש מותבי תיובתא אמתני' דגמר שאר קרבנות חובה מפסח דורות:

וכי - פסח דורות הלמד בהקש מפסח מצרים כדכתיב בחדש הזה:

חוזר ומלמד - על שאר קרבנות בהקש:

בכללא אתמר - מתני' מכל הפסחים גמר בהדדי:

דכוליה פסח חדא מילתא היא - ופסח דורות הלמד מפסח מצרים לאו דבר הלמד בהיקש הוא דשם פסח חד הוא וחד דינא אית להו:

נפקא ליה מהא - כלומר מהאי קרא דזאת העולה נפקי ליה ולא כדדריש ליה שמואל משום ר' אליעזר אלא דדריש ליה בענינא אחרינא לקמן:

זאת התורה - כוליה קרא יתירא הוא דהא בכל חד באפי נפשיה כתיב זאת תורת העולה זאת תורת החטאת כו' אלא לדרשא הוא דאתא:

מאי היא - על איזה כלי הוא מלמד:

אילימא מזרק - כדכתיב וישלחו את נערי בני ישראל ויעלו עולות וכתיב בההוא קרא וישם באגנות אלמא עולה טעונה מזרק ואתא האי זאת התורה לאקושי שאר קרבנות לעולה שיטענו מזרק:

שלמים נמי כתיב בהו וישם באגנות - דהתם שלמים נמי הוי דכתיב ויזבחו זבחים שלמים:

במנחה - כתיב כל זכר בכהנים:

מאי היא - על איזה מן הקרבנות מלמד שיהא נאכלין לכהנים: