הקמחין - לובן היין שקורין קנא"ש בלע"ז:

משלישה - [של חבית] שעושה [ברזא בדפנות] החבית:

והקנה - [אמת] המדה:

זרק הגיר - כשהגיר של שמרים יוצא מן היין:

והקיש בקנה - הקיש הגזבר [בקנה] את מוצא היין ורומז לו שיתן [את] הברזא ולא היה מדבר לפי שהדבור רע ליין:

תמימים יהיו לכם ומנחתם - פרט לסולת שהתליעה ושעלה בו אבק:

והא אמרת רישא - בהליוסטין אם הביא כשר והדר תני במתוק אם הביא פסול:

כרוך ותני - הליוסטין ומתוק בהדדי ותנא בתרוייהו אם הביא פסול:

אף יין בו שתי שנים פסול - אף בדיעבד:

אל תרא יין כי יתאדם - אלמא בשעת אדמימות מובחר הוא וקים לן כשעברה שנתו עוברת אדמימות ואינו אדום כל כך כשנה ראשונה:

טפי ריפקא - חופרו פעם יתירא כלומר פעמיים בשנה:

ודרא מיא על חד תרין - ביין דהיינו על חד שיתא מיא:

כדיות - חבית קטנים ככדים:

לודיות - ובינוניות. שעושין בלוד:

איו מניחין אותן שתים שתים - זו בצד זו שמא יתקלקל אחת ותריח חברתה ותתקלקל גם היא:

כשם שהדיבור יפה לבשמים - דאמרינן בכריתות גבי פטום הקטורת כשהוא שוחק אומר הדק היטב:

אילים - בני שתי שנים:

כבשים - בני שנה:

גוזלות - תורים ובני יונה:

שגבהן כרחבן - שיהא רחבין מרוב שמנן ל"א [רחבים] גרסינן שיהא גביהם רחבין:

כר נרחב - כרים רחבים:

כר - כבש:

מאי אמרי - הנך שומרים דכתיב לא יחשו:

ומעיקרא - קודם החורבן:

מאי תוי אמרי - כי בחר ה' בציון אוה למושב לו:

לא בשל שלשה לפר - למנחת נסכים של פר דכתיב ביה שלשה עשרונים לפר האחד לא היה מודד במדה אחת שתהא מחזקת שלשה עשרונים אלא היתה שם מדה מעשרון:

מדדו עשרונות - עשרון עשרון בפני עצמו ה"ג במתני' בו היו מודדין לחביתי כה"ג:

גמ' אחד גדוש - שהיה קטן ולא היה מחזיק כשהוא גדוש אלא כשיעור חבירו המחוק ולהכי אחד גדוש ואחד מחוק דר"מ ס"ל גמרא דשתי מדות של עשרונות היו בצבור ואי שניהם שוין הויא ליה מדה אחת: