דאמר מר - במס' נזיר בפ' ג' מינין:

חטאת - [של נזיר טהור]:

ואשם - דנזיר [טמא] מנין שאם נתן שיער גלוחו תחת [האש] שהחטאת ואשם מתבשלין בו מנין שיצא [שנאמר] ונתן על האש [אשר] תחת [זבח] מדלא כתיב תחת שלמים אלמא חטאת [ואשם] בכלל זבח הם:

[הני מילי] - דנפקא מחד קרא היכא דתרוייהו כי הדדי נינהו כגון דנזיר דשניהם באים להכשיר אשם נזיר טמא להכשירו [למנות] נזירות שניה של טהרה וחטאת בנזיר טהור להכשירו ביין ותגלחת אבל מצורע דשניהם באים כאחת אשם להכשירו לבא אל המחנה שהרי דמיו נותנין לבהונות וחטאת לכפר על שבעה דברים שהנגעים באים עליהם כדאמרי' בערכין:

ומנחתם ונסכיהם - בפרשת נזיר כתיב:

ואת האיל יעשה - סיפיה דקרא ועשה הכהן את מנחתו ואת נסכו:

איל - שלמי נזיר:

בכלל - שאר אילים:

היה - דטעונין נסכים כדכתיב בפרשת נסכים או לאיל תעשה מנחה וגו':

ולמה יצא - דהדר כתיב באיל [נזיר] את מנחתו ואת נסכו:

להקיש אליו - כל שאר הקרבנות:

מה איל מיוחד - שהוא שלמים ודרך שלמים לבא בנדר ונדבה:

אף כל בא בנדר ונדבה - יצאת חטאת ואשם:

אמר מר עולה זו עולת מצורע:

זה אחד עשר של מעשר - דאמרינן בפ' בתרא דבכורות קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי שלשתן מקודשות ואמרי' התם תשיעי נאכל במומו ועשירי מעשר והאחד עשר יקרב שלמים וקא מרבי ליה קרא לנסכים:

טפל חמור מן העיקר - כגון הכא דמעשר גופיה לא בעי נסכים כדאמרי' לעיל טפל דידיה כגון האחד עשר טעון נסכים:

רבא אמר - דקפרכת לעיל ואימא זו עולת יולדת לאו פירכא היא דאיזהו דבר שצריך שלשה ריבויין שטעון שלשה קרבנות שיהא צריך שלשה קראי כגון הכא דכתיב בפרשת נסכים העולה או לזבח דכל חד מרבי חד קרבן הוי אומר זה מצורע (כו'):

לאיל - דכתיב או לאיל תעשה מנחה (כו') למה הרי כבר נאמר בפנחס ושני עשרונים סולת מנחה בלול בשמן לאיל וגו':

אילו של אהרן - של יום כפורים:

ומאי שנא מעולת יולדת - דקרבן יחיד הוא ואתרבאי נסכים ה"נ הוה ידענא לאילו של אהרן ולא בעי קרא:

הני מילי דבר שאין קבוע לו זמן - דומיא דנדר ונדבה דכתיב בקרא:

לרבות את הפלגס - שאם הביא פלגס מביא עליו נסכים דאילים כאילו הוא איל:

פלגס - כבש בן י"ג חדשים יצא מכלל כבש ולכלל איל לא בא דכבש בן שנה ואיל בן שתי שנים כשהוא בן י"ג חדשים ויום אחד שנכנס חדש בשנה שניה קרי ליה איל אבל בתוך חדש י"ג קרי ליה פלגס:

הקריבו - לפלגס יביא עליו נסכי איל:

ואמר ר"י מאי טעמא - מביא עליו נסכי איל דכתיב בנסכים או לאיל לרבות את הפלגס ומשום דבריה בפני עצמו הוא איצטריך קרא לרבויי:

אלא לבר פדא דאמר - מביא נסכי איל ומתני משום דספק איל ספק כבש הוא ואומר אם איל הרי נסכיו עמו ואם כבש הוא הרי נסכים כשיעור כבש באים חובה לו והשאר יהא נסכי נדבה שהרי מתנדב אדם נסכים בלא זבח מאי איכא למימר כיון דספק איל הוא איצטריך קרא למימר דמביא עליו נסכי איל בתמיה:

לשור האחד מה ת"ל - והאי אחד אתא לחלק לשור אחד:

בין נסכי איל - שהוא בן שתי שנים:

לנסכי כבש - שהוא בן שנה:

לנסכי עגל - שהוא בן שנה:

ת"ל לשור האחד - דסתם שור דין אחד להם בין עגל ובין פר דהיינו בן שתי שנים:

או לאיל מה ת"ל - דמה אתא לחלק דהא אשמועינן כבר רצה אחד יביא רצה יביא שנים:

ת"ל [או] לאיל האחד (לאחד) - [כל] דשמו איל אפי' בן שלש שנים דין איל יש לו:

כשבה (אחת) - בת שנתה:

רחלה - בת שתי שנים:

בדיק - מנסה: