מעולת נדבה גמרה - דלא כתיב [סמיכה] אלא בעולת [נדבה דכתיב] וסמך ידו על [ראש] העולה וכל התחלת ויקרא [הוא בעולת נדבה] דכתיב אדם כי יקריב מכם משמע [אם ירצה] להקריב:

ויעשה כמשפט - בעולת חובה כתיב בויהי ביום השמיני וההיא עולת חובה היתה דכתיב קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעולה תמימים וכתיב בסמיכה [תמים]:

ידו ולא יד חבירו - אע"ג דאמר לעיל [קרבנו] ולא קרבן חבירו איצטריך ידו דאי לא כתיב ידו הוי אמינא היכא [אימעט] חבירו היכא [דהקריב] בלא ידיעה:

שלוחו - של ישראל כמותו ילפינן בפסחים מושחטו כל קהל עדת ישראל וכי כל הקהל שוחטין אלא מכאן ששלוחו של אדם כמותו:

שירי מצוה - שלא סמך:

כאילו לא כפר - מן המובחר:

וכיפר - כפרה כל דהו דכפרה בדם:

הצואר - תחת הגרון:

הגביים - גבו של בהמה:

ראש - כתיבי טובא בה בעולה ושלמים וחטאת:

בהדי ראשו - [שיפוע] ראשו כנגד ראשו:

הצדדין - צידי הראש מהו:

בדבי רבי:

מטלית - אם כרך מטלית על ידו וסמך:

שלא יהא דבר חוצץ - גבי פרו של אהרן במס' יומא:

ידו - בלא יו"ד:

שמע ריש לקיש - דלא אמרה משמיה:

ואותיב ליה - איהו גופיה:

אי ס"ד ידו משמע תרי:

למה לי למכתב ידיו - בכל התורה:

אקשי ליה עשרים וארבע - אמאי לא כתיב ידו:

בתר דנח דעתיה א"ל - אנן בסמיכה ילפינן בבנין אב דמה בשעיר המשתלח כתיב ידו וכתיב שתי אף כל מקום [דכתיב] ידו בסמיכה שתי הויין:

מאי קאמר - דלתני תיכף לסמיכה שחיטה ואנא ידענא דבמקום שסומכין שוחטין לפי שתיכף לסמיכה שחיטה דכתיב וסמך אהרן וסמיך ליה ושחט:

מתני' שאחד מניף לכל החוברים - [שרצו] התנדב קרבן שכל הקרבנות מביאין בשותפות כדאמר בפ' המנחות והנסכים [ואחד] מניף על ידי כולם כדמפרש בגמ':

בקרבנות - בחזה ושוק של שלמים:

ובקרבנות הצבור - כבשי עצרת: