Kuntres Acharon on Shulchan Arukh HaRav, Choshen Mishpat, Laws of Theft and Robbery
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
רמב"ם (ואף אם תמצי לומר דסבירא ליה דמדרבנן בעלמא, מכל מקום נלמד מעל מנת לשלם כפל):
עיין לחם משנה דאסמכתא כו'. אבל המגיד משנה ריש פרק קמא מהלכות גזלה לא סבירא ליה הכי. ועיין ביו"ד סי' קפ"א דאורחיה דהרמב"ם לפרושי טעמא דקרא. וכהאי גוונא אשכחן בהלכות גנבה פ"ז ה"ג, עיין שם:
רב חסדא ב"מ קי"א (ולא מצינו חולק עליו בפירוש, כי רב ששת לא פליג אלא משום קרבן, וגם רבא לא מיירי אלא בשכיר ולא בעלמא כמו שכתב המגיד משנה, עיין לחם משנה):
רש"י רא"ש סי' י"ד (דלא כט"ז בי"ד סי' ק"כ. וכן הוא בהדיא במתניתין דנדרים ולמוכסין כו' המלך כו'):
עיין גמרא גבי עבד עברי, כיון שאין קנוי אלא למעשה ידיו ולא גופו כדאיתא בגיטין דף ל"[ח] ובהחולץ, א"כ היה יכול לקנות את עצמו בן חורין אם היה רשאי ודו"ק:
ט"ז ש"ך יו"ד סי' ק"כ (עיין פסחים דף ל"א דישראל מנכרי לא קני משכון וברשותיה דהנכרי קאי, ודמי לעבד עברי או למקח וממכר. ואין היתר כשמקלקל המשכון אלא על דעת לנכות מחובו, כי לגזול על מנת לשלם לא אסור אלא בישראל כדאיתא בב"ק קי"ג ע"ב בעובדא דרב אשי, עיין שם בתוס' ורא"ש, ומאי דקאמר ישראל כו' כיחש כן להנכרי. ועובדא דרבינא אי אפשר לתרוצי כלל אלא בהכי שהניח להנכרי דקים הרבה כנגד העבים בענין שיצא ידי חובת תשלומין, אבל העבים ניחא טפי לרבינא, ודו"ק):
(דלא כתוס' קי"ג ד"ה אין כו' כל שעה כו', וכן כתב הרא"ש שם, וכן דעת הטור כאן. וכן מוכח בהדיא בתוס' ס"ז ע"ב דשרי לכתחלה, ודברי הש"ך סי' שנ"ג ס"ק ו' צע"ג):
וכן כתב המגיד משנה (דמתניתין דאין פורטים מיירי בנכרי שמוסיף על הקצבה ונעשה כאילו אין לו קצבה והכל גזל):
גמרא שם. ומה שכתב הסמ"ע סי' שס"ח הוא נגד הגמרא, דלדידיה לא קשה מידי ממתניתין, וצע"ג. והאמת יורה דרכו דהרמב"ם מיירי בישראל, כבהלכה שלפניה (ועיין במ"ש לקמן לגבי הברחת מכס), שסתם בני אדם מיירי בישראל, וכאוקימתא דגמרא על משנה זו דנטלו מוכסים לפי גירסת רש"י ונימוקי יוסף ורז"ה, ועיין שם ברש"י ונימוקי יוסף במתניתין (אבל אין פורטין מיירי בנכרי להרמב"ם. והא דמייתי דתניא, הוא כדי לתרוצי אף הברייתות דמיירו בנכרי, ולא קשה מידי מה שהקשה הלחם משנה). ומה שכתב אחר כך שהמוכס נכרי, הוא לענין שהוא כלסטים כמ"ש בלחם משנה בהלכה (ב') [י"א], אבל לענין יאוש סמך על מה שכתב בפ"[ו] בביאור לחלק בין ישראל לנכרי, אפילו בגזלן, כמבואר בלשונו בהדיא מיד הגזלן כו'. וגם מדנקט מוכס נכרי בדווקא, מכלל דישראל העומד מאליו או שנוטל יותר מן הקצבה, שכך הם כל סתם מוכסים כמ"ש בהלכות עדות, (לא) מייאש. ודברי הש"ך צע"ג. (וטעמיה דהרמב"ם שלא חילק בין גנב וגזלן, אפשר משום דפסק כרבי כסתם מתניתין וכדאמרינן הא מני כו', ודיחויא בעלמא לאוקמה כרבי שמעון, דלית מאן דחש ליה כדאמרינן בקידושין דף נ"ב. והא דאמרינן לעולא הכא נמי בידוע, נדחה מסוגיא דלעיל לפי גירסת רש"י במשנה דפריך בגמרא רישא לסיפא ומשני, וכן הוא ברז"ה ובנימוקי יוסף ע"ש. וההיא דקידושין לא קשיא מידי, דמשמע התם שראוהו שחטף ולא שייך הכא דדייני במי יימר. וכן יש לומר דמיירי בפרק כ"ד מהלכות כלים. וכן בפרק ד' מהלכות תרומה, ובפרק ה' מהלכות איסורי מזבח, לא חילק בין גנב לגזלן, ופסק בכולן כרבי דסתם מתניתין כוותיה. וסתם מתניתין דכלים נמי הילכתא היא וכשראוהו. ועיין בי"ד סי' ש"א שדרכו של הרמב"ם לפסוק כסתמי דסתרי אהדדי וליישבם אף בחילוק שלא נזכר בגמרא ולא בדבריו). וגם מה שכתב הסמ"ע סי' שס"ט סק"ח צע"ג, דהא מוכס מפורסם הוא ולא עשו בזה תקנת השוק להרמב"ם, וגם דמי לפרע בחובו ולא שייך תקנת השוק הכא כלל, ומה שאינו יודע לא מהני אלא משום תקנת השוק להסמ"ע סי' שנ"ג. ואף להש"ך שם צריך לומר דהכא גם כן לאו באיסורא אתא לידיה, ולמה ליה למימר שאינו יודע. אלא ודאי כמה שכתב הב"י דבצירוף ב' טעמים אלו נולד ההיתר, והיינו לצאת ידי שמים, אבל לענין דינא בלאו הכי היא שלו, כמו בסיפא דמתניתין דהציל מלסטים שיודע ונהנה. ותו, דהא אפילו בשינוי רשות ואח"כ יאוש דבאיסור גזלה גמורה אתא לידיה ואפילו הכי היא שלו להרמב"ם, רק שצריך ליתן דמים להרמב"ם, ולדמים לא מהני מה שאינו יודע להב"י במוכס מפורסם כמ"ש בסי' שנ"ו ובכסף משנה. אלא בסיפא מיירי במציל שכבר הציל, הלכך יש לומר דלא קתני אלא דינא, אבל ברישא דלא קתני רק שהחזירו לו וקתני הרי אלו שלו, משמע מפשטא דמתניתין דרשאי לקבלם, דאם לא כן נתן התנא מכשול בלשונו. ומשום הכי הכריח הרמב"ם כלישנא בתרא. וסבירא ליה כפירוש הרמב"ן דבלצאת ידי שמים פליגי, ולא גרס כדי בלישנא בתרא. מה שאין כן להסמ"ע מנא ליה להרמב"ם לפלוגי בין רישא לסיפא דלא שייך בה טעמא דידיה ואפילו הכי קתני הרי אלו שלו כמו ברישא, ודו"ק:
עיין במ"ש לעיל גבי שליחות יד:
רמב"ם שלחן ערוך (עיין שם שכתבו ממכס זה. וכ"מ בהדיא במגיד משנה שכתב להרמב"ם מיירי מתניתין דאין פורטין במוכס נכרי דמוסיף על הקצבה, וכ"כ בטור, דבכהאי גוונא אסור לפרוט הימנו, מכלל שאין שם מעט שאינו גזל. וכן כתב הטור בהדיא דכל מה שיש כו'. וכן כתב הרמב"ם ושלחן ערוך שהכל כו'. (ואף דמיירי בישראל כמ"ש לעיל. גם מוכסים ישראל סתמן כך שמוסיפים כמ"ש סי' ל"ד סעיף י"ד שחזקתן כו', וכן כתוב כאן בסעיף ה' ונודע שאדם זה כו', מכלל דאינך לא מהימני בסתמא, לכך כתבו כאן בחזקת כו'. ומה שכתב הסמ"ע סק"ז אין לו מקור בתלמוד ומנא ליה להרמב"ם, והעיקר כמ"ש בשלטי גיבורים ע"ש. והא דמוקמינן מתניתין בנכרי דוקא, היינו משום דמתניתין מתנייא קודם שהוסיפו עליהם המוכסים והגבאים בברייתא בסנהדרין דף כ"ה, עיין שם בגמרא דמעיקרא כו', ודו"ק). וכן כתב המגיד משנה בהדיא שהוא [כמוכס] שאין לו קצבה כלל. ועל כרחך צריך לומר כן לרמ"א ומשנה למלך וכן משמע בטור שהוא גזל גמור מה שמבריח מנת המלך, אם כן היאך התירו להבריח הסחורה לגמרי, הוי ליה להבריח חציה או רובה לפי ערך ההוספה. ואף אם תמצי לומר דלא אמרינן בתר גנבא כו' אלא בישראל, היינו כשגונב רק כנגד מה שגנב ממנו, דאריסיה דרב הונא בפרק קמא דברכות גנב הרבה יותר מחלקו כמו שכתב המרדכי פרק ג' דבבא קמא, אבל לגנוב יותר פשיטא שאסור אף אם כבר גנב הנכרי תחלה. דהא אפילו ציער את הישראל אסור לגוזלו כמ"ש סמ"ג והגהות מיימוניות פ"ז מהלכות גנבה, וצער הגוף חמור מדבר שבממון כדאמרינן ביומא דף כ"ג, כל שכן שיגנוב הישראל תחלה יותר ממה שיגזלנו הנכרי[)]:
עיין מגיד משנה וסמ"ע (ומה שכתב הכ"מ בהלכות גזלה צע"ג, דבהלכות גנבה כתב להיפך. ולולי דבריהם יש לומר דקניה חמירא מהנאה בחנם שאינו מחזיק כו' ואינו גורם כו' אלא בקנייה. וסבירא ליה לרמב"ם כגירסת רש"י ונימוקי יוסף ורא"ש, וכן הוא בס"א ברי"ף מאימתי מותר ליהנות ולא לקנות. וכן משמע מסתימת הש"ך סי' שנ"ג ס"ק ו' דלקנות אסור לכולי עלמא אף אם יש לו מעט משלו. וצריך עיון לדינא):